טראמפ, קושנר ו"הקשר הרוסי"

האווירה השוררת בימים אלה בבית הלבן רוויה במתח ומצביעה על תחושה חריפה של איום. אף על פי שגם בימים כתיקונם אין היא מתאפיינת בשלווה פסטורלית, השבוע האחרון מעיד, לכאורה, על כך שהמשרד הסגלגל מקרין מצוקה אמיתית. בייחוד אמורים הדברים לגבי המתקפה הכעוסה והזועפת, מצדו של הנשיא טראמפ, כנגד שר המשפטים הנאמן והמסור שלו, ג'ף סשנס, המחריפה ומסלימה מדי יום והמעידה על הלך רוח קודר במיוחד. 

קצפו של הנשיא ה־45 יצא בעיקר על כך שסשנס הרחיק את עצמו מחקירת ה"קשר הרוסי" בגין המגעים שניהל הוא עצמו עם השגריר הרוסי בוושינגטון, סרגיי קיסליאק. כתוצאה מכך הפקיר אותו, לכאורה, לגורלו בכך שלא מנע מסגנו, רוד רוזנסטין, למנות חוקר קפדן וקשוח, רוברט מולר, כדי לפצח את חידת "הקשר הרוסי", שצילו הכבד מעיב על שמיו של הממשל.

בשלל התבטאויותיו כלפי סשנס מצטיירת תמונה אפוקליפטית ממש של נשיא הרואה עצמו חשוף בצריח אל מול הכוחות הצרים עליו כדי להפילו. ואולם לפחות ממה שהודלף עד כה, ובייחוד מן התצהיר שחתנו ואיש סודו של טראמפ, ג'ארד קושנר, העביר השבוע לקונגרס ערב עדותו (בדלתיים סגורות) על חלקו בפרשת "פוטינגייט", מתברר שהלחץ והתסכול, המעצבים כעת את התנהלותו של קודקוד הפירמידה השלטונית, אינם מעוגנים במסד מוצק של ראיות, היוצרות איום מוחשי ומיידי על נשיאותו. נכון הוא הדבר שכבר במהלך מערכת הבחירות לנשיאות התנהלו מגעים ענפים בין אחדים ממקורביו של טראמפ לבין כמה שליחים מטעמו של מנהיג רוסיה ולדימיר פוטין, שנמשכו גם לאחר יום ההכרעה ב־8 בנובמבר 2016. עם זאת, טרם הוכח עד כה שמסכת קשרים זו היתה חלק מקנוניה אפלה, שנדבכיה היו מחויבויות אמריקניות לעיצובה של מדיניות רכה ומפויסת כלפי הקרמלין בתמורה למאמץ רוסי לסכל את מרוצה של הילארי קלינטון לבית הלבן. 

אין ספק לגבי התפקיד המרכזי שאותו מילאו פצחניו של פוטין במערכת הבחירות. כך מתברר גם שפגישותיו של קושנר עם לוביסטים ואנשי עסקים הקשורים לקרמלין (וכמובן גם עם קיסליאק הבלתי נלאה) כללו יותר רעשי רקע מאשר סימנים מעידים מובהקים על מזימה כלשהי או על עסקת חליפין מושחתת. בין השאר, טען חתנו של טראמפ שבפגישה, שהתקיימה ב־9 ביוני 2016, בינו לבין הלוביסטית ממוסקבה נטליה וסלניצקאיה (שבה השתתף גם טראמפ הבן),

לא נדון כלל מידע מכפיש (שהובטח לטראמפ הבן על ידי יוזם המפגש) על אודות קלינטון. למעשה, השיחה היתה כה מייגעת ובלתי רלוונטית עבורו, עד שלדבריו נטש אותה עוד לפני סיומה (ואף הציג הוכחה לכך שחיפש "נתיב מילוט" ממנה בעודה מתנהלת).

אותם דברים אמורים גם לגבי רוב שאר המגעים שקיים קושנר, כולל פגישתו עם השגריר הרוסי, שהתקיימה בדצמבר 2016. הצעתו, במהלך פגישה זו, לכונן "קו אדום" בין הבית הלבן לבין הקרמלין עוד בטרם השבעתו של טראמפ, נראית על פניה כסבירה. זאת, על רקע הצורך בגיבושו המוקדם של מנגנון הידברות ישיר בין שני המנהיגים, שיסייע בניהולם וביישובם של משברים (כולל בחזית הסורית) מייד לאחר כניסתו של הנשיא לתפקידו.

לאור כל זאת, ואף על פי שנותרו עדיין שוליים של עמימות וספק לגבי תוכנם המדויק של אחדים מן המפגשים, נראה שהשמועות על מותו הפוליטי המוקדם של טראמפ היו מוקדמות מדי. מנגד, העצבנות הרבה שמפגין הבית הלבן בימים אלה עלולה להוביל את טראמפ לכלל החלטה לפטר את שר המשפטים שלו, ובהמשך אף לסלק מן הדרך (באמצעותו של שר משפטים חדש) את החוקר המיוחד מולר. אם כך אכן יהיו פני הדברים, עלולים חששותיו של טראמפ להפוך לנבואה שתממש את עצמה, וכך להחזיר את האומה האמריקנית במנהרת הזמן היישר לעידן הטראומטי של פרשת ווטרגייט.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו