הרדיו עדיין צריך לרגש אותנו

"המטרה שלי היא חינוכית לגמרי: ללמד את המאזינים דברים חדשים, להגיש להם דברים מעניינים. בשבילי, הרייטינג הוא רק אמצעי לעשות את זה - לא מטרה. ואצל קובלנץ לא". את הדברים האלה אמר לפני כ־20 שנה יואב קוטנר, אחד מאנשי הרדיו הראויים להערצה, בראיון לספרו החשוב של שי להב, "רשימת שידור". קוטנר הגיש אז רצועה מרכזית בגלגלצ וקובלנץ היה מנהלה.

על פי הספר, בשנת 1997 חתם קוטנר על הסכם, ובו נדרש לעמוד בכללי עריכה נוקשים: הוא לא הורשה לנגן יותר מ־6 שירים חדשים בתוכנית, ונדרש להעביר רשימות שירים מוכרים מראש לאישור קובלנץ. חודשים חלפו, והוא קיבל מכתב נזיפה, שעליו הגיב: "ברור לי שכל אלה הם חלק ממלחמת התשה שאתה מנהל נגדי, מתוך כוונתך, עליה הצהרת בפירוש, לא לאפשר לי לשדר בשעות הצהריים". בתחילת ספטמבר 1998 עזב קוטנר את גלגלץ.

כמעט 20 שנה חלפו, ואיתם שינויים מהותיים בהרגלי הצריכה שלנו בכל הקשור למוזיקה. ואולם, נראה שהזמן לא שינה הרבה. לפחות בתאגיד השידור הישראלי, שבראשו עומד כיום קובלנץ. "כאן 88", שקמה על חורבות התדר הכי אלטרנטיבי של השידור הציבורי, מגישה בשעות הבוקר רצף עם מינון מוגבר של להיטים.

לא מן הנמנע שהקלות שבה ויתר התאגיד הציבורי על שירותיו של בועז כהן בשעות האזנת השיא בבוקר, תחילה באמצעות דחיית תוכניתו בשעה, ובהמשך עם הדרישה להקפדות עריכתיות ולתכנון מוקדם מול העורך המוזיקלי הראשי - היא עוד צעד בתהליך ההשטחה של התכנים, ויצירת השינוי הגורף שבא על חשבונם של יוצאי רשות השידור, וכמובן גם המאזינים הנאמנים של הרשת הוותיקה. מדובר בתהליך שאין לו הצדקה על פי ועדת לנדס, שהתוותה את הקו הרצוי בתאגיד השידור החדש.

תהליך ההשטחה הזה מוחק את הקשר הרגשי העמוק בין תחנה למאזיניה. גם 88FM וגם רשת גימל בגילגול הקודם נהנו ממקשיבים נאמנים רבים. היום חלק לא קטן מהם מבכים את השינויים ואף מוחים נגדם. טוב עושים אנשי משמר 88 כשהם מתנערים מלבקר את אנשי התחנה, ואת העומד בראשה, ד"ר משה מורד, איש ניהול וידען מוזיקלי מהשורה הראשונה. עם זאת, חשוב להשאיר את הנושא על סדר היום, שכן נדמה כי החלטות מהותיות לגביו התקבלו ללא דיון ציבורי ראוי.

השטחתן של תחנות המוזיקה תביא להן יותר רייטינג בעתיד. אין סיבה שלא - אבל האם זה מה שרדיו מוזיקה ציבורי צריך לעשות? אני סבור שלא. לטעמי, רדיו ציבורי צריך לעניין ולרגש אותנו, וכן, גם לחנך אותנו, לפעמים, להכיר עולמות חדשים ומרתקים. כמו קוטנר, כמו כהן. ככל שזה הולך ונעלם, השידור הציבורי כורת את הענף שעליו נמצא בקושי כל הרדיו הישראלי. המקשיבים מוצאים את מבוקשם ברשת, ולרדיו נותרים אלה שמחפשים צלילי רקע ותו לא, אלה שנשארים על תחנה רק עד סוף השיר הבא. מי שהרדיו הישראלי יקר לליבו יכול רק לקוות שעוד לא מאוחר מדי לשנות.

•••

הכותב ניהל בעבר את רשת גימל, ומגיש כיום ב־eco99fm.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו