בתום דיון נוסף בעניינה של ענבל אור, כאשר חרב המעצר מתנוססת כעת מעל ראשה, עלתה אתמול תחושה קשה של שוקת שבורה. רבים מהלקוחות שהאמינו בה בעבר, במה שנראה כמו עידן אחר ורחוק, ראו כיצד כספם ירד ככל הנראה לטמיון. אור נראית כמי שלא יכולה עוד לתהליך הקשה של פשיטת הרגל, מה גם שאינה משתפת פעולה ומחליפה עורכי דין בתדירות גבוהה.
אור כשלה שוב ושוב בעמידה בהוראות ביהמ"ש ומצאה עצמה בנווה תרצה, שוחררה, אך ייתכן שתחזור למעצר. מצבה נראה קשה, ואין לשמוח לאידה ובנפילתה, שנראית כמו התרסקות כואבת. גם לא ברור כיצד תוכל, אם בכלל, להחזיר משהו מהחובות העצומים שצברה, ויש לזכור שמאחורי חובות אלו עמדו אנשים שראו את כספם יורד לטמיון.
למרות מצבה הקשה, אור לא מילאה אחר סדרה ארוכה של הוראות ביהמ"ש. התהליכים המשפטיים הלכו והתמשכו, וניתנו לה פעם אחר פעם הזדמנויות לתקן את דרכיה. אמנם חלק מהפרויקטים מהעבר הרחוק הושלמו, גם אם לאחר עיכובים ארוכים לדיירים הסובלים, אבל בסיכום כולל מדובר בחובות שנראים אבודים, עם סיכוי נמוך להצלת חלק לא מבוטל מהפרויקטים האחרים.
בהקשר הרחב יותר, נפילתה העסקית והאישית של ענבל אור מסמלת, כך נראה, קו פרשת מים סימבולי בכל הנוגע לתחום הדיור. הבועה העצומה שהתנפחה לממדים מפלצתיים החלה לדעוך, ועם קריסתה, ולאחר מכן עם נפילת קבוצות שיווק של "קרקעות חקלאיות", נותרו לא מעט אנשים עם שוקת שבורה וחלומות אבודים לדירה.
רכישת דירה הפכה לאובססיה לאומית בשנים האחרונות, ואנשים כמו ענבל אור רכבו על אותם שיגעונות. הציבור "היטמטם" מדיבורי הנדל"ן הלא נגמרים, עד כי אפשר להגיד שהציבור הרחב לקה בנדל"נת, מחלה חמורה שמתבססת על הדמיות עתידיות וביורוקרטיה מסואבת המוזנת על ידי ריבית אפסית בשוק משכנתאות רותח.
במידה רבה, אפשר להגיד שפרי אותה מחלה, במישור הציבורי, הוביל לטרפת כזאת במערכות הבחירות האחרונות, ובייחוד בבחירות האחרונות, שהולידו תוכניות חדשות שהן בבואה של אותה היסטריה. כך, למשל, תוכנית "מחיר למשתכן" שמקדם שר האוצר כחלון, מתבססת גם היא על ניסיונות פסולים להנדסת השוק וסבסוד כבד של קרקעות מדינה לקבוצה מצומצמת של זכאים, שחלקם עוד עלול לגלות בעוד כמה שנים שטיב הדירה שרכש לא יהיה בדיוק בהתאם לחלומות ולשאיפות. ועוד לא אמרנו מילה על סבסוד בכספי ציבור של קבלנים, שעלולים לפשוט את הרגל בתהליך. המחיר לקופה הציבורית יתגלה בהמשך, ולנוכח היקף התוכנית הוא עלול להיות לא מבוטל.
כך שהרגעים הקשים עבור ענבל אור הם רגע של התפכחות מהחלומות המרירים שנגוזו מבועת הנדל"ן. אמנם נראה כי מחירי הדיור מתחילים להשתנות ואולי גם לרדת, דבר שיש כדי לעודד את המיואשים, אך מה חבל שהיה צריך לשלם מחיר חברתי כה מעיק ומתיש כדי להגיע להיפוך המגמה. יש לשאת תפילה שמדובר ב"ירידה הדרגתית" מהסולם, ולא בנפילה מסוכנת שאורבת לנו בפתח, שאת פגעיה ראינו בכל העולם המערבי ב־2008.