אין זמן לבזבז. אין עכשיו זמן לישיבות ליליות אינסופיות. אין זמן לעסוק בהסברה, כדי להבהיר שהממשלה אינה מעוניינת לשנות את הסטטוס קוו בהר. צריך לאסוף את גלאי המתכות ולהשתמש בהם בעת אחרת ובמקומות אחרים. זה יהיה "סימן חולשה", אבל מדינה חזקה יכולה להכיל סימני חולשה כאלה, משום שזה לא יגרום לעולם לטעות ולחשוב שישראל היא הצד החלש בסכסוך.
התסריט היה ידוע מראש. הסרת המגנומטרים לאחר הצבתם היתה בעייתית. ראשי הוואקף הודיעו כי אם הם לא יוסרו, לא תהיה תפילה על הר הבית אלא ברחובות הסמוכים. פנייתם שלא להתפלל במסגדים השונים בגדה המערבית, אלא לבוא לירושלים ביום שישי, לא היתה סוד. ברור היה שעצם בואם של המונים להתפלל סמוך להר יוליד עימותים. ברור היה שהעימותים הללו ינוצלו על ידי חמאס וגורמים אסלאמיסטיים בארץ, באזור ובעולם כדי להכפיש את ישראל ולנסות להפריך את טענתה כי היא מאפשרת חופש פולחן. ברור היה שאם יהיו הרוגים פלשתינים במהלך העימותים ביום שישי, ייעשו מאמצים פלשתיניים לנקום, והפיגוע בחלמיש אכן הגיע. ברור היה שגם אבו מאזן, שהתנגד במשך כל השנים לאינתיפאדה אלימה, ייאלץ לשלם משהו לציבור הזועם. והוא אכן קיבל החלטה לא פשוטה על ניתוק כל קשר בין הרשות לבין ישראל. עכשיו ברור שמעגל האלימות שנפתח לפני עשרה ימים, עם הריגתם של שני שוטרים באמצעות נשק שהוסתר בהר הבית, לא ייסגר אם ישראל לא תעשה מעשה.
החלטת הקבינט המדיני־ביטחוני מיום חמישי היתה תמוהה. ממשלה אינה מסיימת דיון כזה בהחלטה שהמשטרה תעשה מה שתרצה. בדרך כלל, אם אין היא רוצה לקבל החלטה מבצעית מדויקת, היא מעניקה מנדט לרה"מ ולשרים הנוגעים בדבר להחליט על עיתוי. המשטרה יכולה לשקול שיקולים מבצעיים באשר ליכולתה למנוע תוהו ובוהו, אבל אין לה כלים לטיפול בהפגנות במלזיה, כפי שאין לה תשובות לשאלה איך מטפלים בהשלכות העימותים הצפויים בינה לבין המתפללים או המבקשים להתפלל. זה עניין לקבינט. זה עניין לרה"מ.
נראה שלא מאוחר מדי. עדיין נראה כי הפתרון ברור ואינו מורכב: פירוק מיידי של המגנומטרים, בתוספת הודעה שישראל רואה עצמה חופשית להציבם מחדש אם תחליט שיש בכך צורך (או בכל תוספת אחרת שתסייע לירידה מן העץ שעליו טיפסנו). זה יחזיר את התיאום עם הפלשתינים, זה ירגיע את הרוחות וימנע את המשך שרשרת האלימות, ההרתעה והנקמה, המאפיינות כל כך את הסכסוך הממושך שלנו.
כדאי לזכור את פרשת המרמרה. את הדרישות הטורקיות שנראו לממשלה מופרזות ולא צודקות, את ההידרדרות הקשה ביחסים בין ישראל למדינה המוסלמית הגדולה והחשובה הזו, את השנים הארוכות שחלפו מאז הורד דרג היחסים, את המאמצים לחזור לנורמליזציה ואת המחיר שישראל שילמה בסופו של דבר, משום שהבינה שזהו האינטרס הלאומי שלנו. איננו יכולים להרשות לעצמנו חזרה על התסריט המוטעה הזה. כאשר מדובר בנושא החשוב ביותר שעל סדר יומה של המדינה, אין לנו כל כך הרבה זמן.
