הצלחה במבחן מתמשך

ליו"ר מפלגת העבודה החדש אין זמן לבזבז ויש לו ימי חסד מועטים • בין המהלכים הדחופים שעליו לקדם: הקמת סיעה משותפת עם מפלגת מרצ והאתגר הגדול יותר - בניית ממשלת צללים לגיטימית

ניצחונו הגדול של אבי גבאי בהתמודדות על ראשות מפלגת העבודה מול עמיר פרץ הוותיק ממנו, היה מפתיע. אף על פי שכבר הפתיע כאשר הגיע למקום השני בסיבוב הראשון, עדיין היה נדמה שיהיה לו קשה מאוד לעבור את המשוכה האחרונה ולמצוא עצמו בראשות מפלגת העבודה, רק בחלוף כשנה מאז כיהן בממשלת נתניהו הנוכחית כשר לאיכות הסביבה מטעם מפלגת כולנו. מצד אחד, מדובר בהישג מדהים ותקדימי. מצד שני, זה בהחלט עולה בקנה אחד עם נהיית הציבור בעולם הדמוקרטי אחר "הסוס האפל", אותו איש כמעט בלתי מוכר שלא היתה לו יד ורגל בפוליטיקה, שלא נבחר מעולם לתפקיד ציבורי כלשהו, ואשר מסוגל - לפחות לכאורה - להתחיל הכל מחדש ללא מחויבויות. כך דונלד טראמפ בארה"ב וכך עמנואל מקרון בצרפת.

האיש, הצעיר ב־20 שנה מטראמפ, והמבוגר ב־11 שנים ממקרון, הצליח להקסים את חברי מפלגת העבודה עם סיפור חייו המוכיח כי ישראל היא, אחרי הכל, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. ילד מחונן שנולד למשפחה רבת ילדים וקשת יום בשכונת בקעה בירושלים, למד בגימנסיית רחביה היוקרתית, סיים את שירות הקבע שלו בצבא כרס"ן ביחידת 8200 היוקרתית לא פחות, קיבל תואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית, עבד שנים אחדות באגף התקציבים של משרד האוצר וכיהן 14 שנים בבזק, חלקן כמנכ"ל. שכרו הגבוה הפך אותו למיליונר, הוא פנה לקריירה ציבורית, והיתה זו קריירה מטאורית שהחלה עם מינויו כאמור לתפקיד השר לאיכות הסביבה, והפכה אותו, השבוע, ליו"ר המפלגה הגדולה באופוזיציה. זו בוודאי הצלחה שהפתיעה גם אותו.

 

התסכול שהביא להימור

גבאי עומד כעת בפני אתגרים קשים במיוחד. סביר להניח שהשבועות הקרובים יעניקו למפלגתו סקרים טובים, שינבעו, בעיקר, מעצם העובדה שאיש חדש הגיע לשכונה הפוליטית, והוא מסקרן ציבורית: סיפור הצלחה אישי המבקש להקרין מן ההצלחה האישית על ההצלחה הקבוצתית ולהפוך את מפלגתו החדשה למפלגת שלטון, שנים ארוכות לאחר שנאלצה לכתת רגליה באופוזיציה או להיות נהג משנה במרכבותיהן של הליכוד וקדימה. התסכול יכול להסביר את ההימור שעשתה מפלגת העבודה ביום שני.

האתגר הראשון של גבאי הוא הכנסת. בתור מי שאינו נמצא בה, וכמי שיצטרך להטיל על מישהו אחר מן הסיעה לכהן בתפקיד ראש האופוזיציה, על כל הכרוך בדבר, הוא יצטרך להשקיע זמן לא מבוטל בבית המחוקקים, להיפגש עם חברי כנסת בסיעתו ולנסות להבטיח את השלמתם עם העובדה שהאיש הפחות מנוסה מכולם עומד בראש המפלגה. על גבאי יהיה להבטיח בישיבות הסיעה הקבועות כי חברי הכנסת מקבלים את דעתו בנושאי חקיקה המחייבים משמעת סיעתית, וכי 24 חברי הכנסת, שיש בהם סוליסטים רבים וכוכבים המוכרים בציבור הרבה יותר ממנו, מוכנים לפעול יחד תחת שרביטו.

הוא יימצא במבחן מתמשך מול חברי הכנסת, אשר חלק נכבד מהם התמודד מולו אך בשבוע שעבר. יהיה עליו להסביר להם באורך רוח את שיקול דעתו ולהגיע להסכמות פרוצדורליות עם מי שלא יסכימו בשום אופן למשמעת סיעתית בנושא זה או אחר (הכוונה להיתר מיוחד להצביע בניגוד לעמדת הסיעה).

אם אכן יחמיאו הסקרים, יהיה עליו לנצל את היתרון הזה כדי להוביל מהלכים מיידיים, אשר יהיה הרבה יותר קשה לממשם בימים שבהם הסקרים יחמיאו לו פחות. המהלך הראשון שיצטרך לשקול הוא הקמת סיעה משותפת עם מרצ. יחדיו יהיה זה כוח פרלמנטרי זהה לזה של הליכוד (ללא אורן חזן). מדובר בהקמת מערך בין שתי מפלגות עצמאיות ונפרדות, שיוכלו להחליט על הליכה משותפת או נפרדת בבחירות הבאות, בבוא העת. אם מרצ תימצא בסיכון באשר ליכולתה לעבור את אחוז החסימה, זו תהיה טרגדיה לא רק למרצ אלא גם למפלגת העבודה ולעומד בראשה. לכאורה יש לשני הצדדים עניין רב בהקמת מערך שכזה לקראת הבחירות הבאות, ואם יקימו עכשיו סיעה משותפת, יוכלו שניהם ללמוד אם הם מסוגלים לפעול בכפיפה אחת.

 

תיקים אמיתיים, לא וירטואליים

המהלך הדחוף השני, אשר לא יהיה קל פוליטית, אך יהיה אולי מעשי רק בימי החסד המעטים שיינתנו לגבאי, הוא הקמת ממשלת צללים. הרעיון לחקות את המודל הבריטי ולמנות אישים באופוזיציה, אשר כל אחד מהם יעמוד מול שר אחר בממשלה, ילמד היטב את המתרחש במשרדו ויוכל להעיר ולבקר, הועלה בעבר ולא התממש מעולם. הסיבה לכך היא שלכל תפקיד היו מועמדים אחדים שרצו בו, ומי שהיה עלול לא לקבל אותו, שיחק "ברוגז". כתוצאה מכך אמר לעצמו ראש המפלגה שעדיף לו להיכנס למריבות אישיות על תפקידים אחרי הבחירות כאשר יהיה מדובר - כך קיווה - בתיקים אמיתיים, ולא בתיקים וירטואליים.

גבאי עשוי להיות ראש המפלגה האופוזיציוני הראשון שיעשה זאת: יקיים ישיבות של ממשלה אלטרנטיבית ויקבל במסגרתן החלטות בנושאים העומדים על סדר היום בממשלת נתניהו. כך יאפשר לקבוצה גדולה מקרב חברי הסיעה המשותפת למחנה הציוני ולמרצ להתמחות, איש־איש, בנושאים שיטיל עליהם.

יהיה אפשר לצרף לממשלת צללים כזו אישיות כמו אורלי לוי־אבקסיס, שאינה רשאית, על פי חוק, להצטרף לשום מפלגה המיוצגת בכנסת, אך יכולה, בהחלט, להצטרף למסגרת חדשה שכזו, ולהקים בכך כוח של 30 חברי כנסת המהווים את חוד החנית של האופוזיציה בכנסת הנוכחית, עם בקיאות משמעותית בנושאים שעל סדר היום ועם הצגת חלופות בכל תחומי החיים. עמידה בראש ממשלת צללים, שתהפוך מוסד לגיטימי יותר ויותר, המעניין גם את התקשורת, תוכל להביא לידי ביטוי מסודר את עמדותיו של גבאי בכל הנושאים על סדר היום.

כחדש בפוליטיקה, כחדש עוד יותר במפלגת העבודה וכמי שאינו חבר כנסת ואשר אינו יכול לנצל את תפקיד ראש האופוזיציה שיינתן למישהו אחר מן העבודה - השנים הקרובות לא יהיו קלות לגבאי. אבל כיון שמדובר באיש שבנה את עצמו בעשר אצבעותיו, והוא סיפור הצלחה ישראלי קלאסי, אין לבטל את סיכוייו להצליח גם מול האתגר הגדול שבפניו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו