ועידת ה־G20 שהסתיימה מעלה מחדש את השאלה מי ינהיג את העולם המערבי. על אותה שאלה בכל מועד אחרי מלחמת העולם השנייה התשובה היתה ברורה: ארה"ב. אך מאז כינון ממשל אובאמה והנטיות הבדלניות שלו - קל וחומר אחרי בחירתו של הנשיא טראמפ והכרזותיו שהתפרשו כניסיון להתנער מההתחייבויות של ארה"ב לנאט"ו וממחויבויות בינלאומיות אחרות - אפשר להרהר בתשובה.
ואם לא אמריקה - אז מי? התשובה של רבים היא גרמניה של אנגלה מרקל. הקנצלרית נחשבת למנהיגה שקולה ומאוזנת, שטיפלה באחריות ובהצלחה במשבר המטבע האירופי ובנושאים פנימיים וחיצוניים אחרים. אלא שאין זה ברור אם מרקל עצמה שואפת להפוך למנהיגה הרשמית או אף הבלתי רשמית של העולם החופשי, בין השאר, מפני שהיא מודעת לכך שהדבר מחייב שדרוג משמעותי ביכולותיה הצבאיות של גרמניה וכל מה שכרוך בכך מבחינה כלכלית והשקפת עולמה.
בוועידת ה־G20 של המעצמות הכלכליות המובילות, שהתכנסה בסוף השבוע בהמבורג, באו לידי ביטוי לא רק ניגודי האינטרסים בין המערב לבין סין ורוסיה, אלא גם הבדלי הגישה והחיכוכים בתוך המחנה המערבי עצמו - מצב שסין ורוסיה עושות כמיטב יכולתן לנצל לטובתן. ההודעה המסכמת הדגישה את ההסכמות הכלליות למדי בתחום הסחר העולמי והמלחמה בטרור (אך לא בענייני האקלים) והגב' מרקל, בהודעה פייסנית משלה, ציינה ש"אמריקה לא היתה מבודדת בוועידה...". אבל לא היתה תשובה בדבריה לגבי השאלה מי ינהיג, ועל בסיס אילו ערכים ועקרונות יונהג העולם המערבי בשנים הקריטיות הבאות. אם אחרי התמוטטות בריה"מ היו מי שסברו שהגיע "סוף ההיסטוריה" וכי מעתה העולם יתנהל על מי מנוחות מוסריים ברוח הפילוסוף עמנואל קאנט, הרי עליית האיום האסלאמיסטי וגלי הטרור העולמיים, המירוץ לגרעין של איראן וצפון קוריאה והמהלכים המדיניים של רוסיה - ובעיקר התעצמותה המדהימה של סין בכל התחומים, לרבות זה הצבאי - מסמנים לעולם המערבי שלא לעולם קאנט.
בין שתרצה בכך ובין שלא, רק ארה"ב היא שיכולה לעמוד בראש העולם החופשי מול הסכנות שנשקפות לו, אלו שהנשיא טראמפ עצמו ציין בנאומו בשבוע שעבר בוורשה כשדיבר על "אלה שרוצים להרוס את תרבות המערב".
בסופו של דבר, אין זו רק שאלה ערכית, אלא מי ישלוט בעולם. מנהיגים אירופאים שונים יכולים להשתעשע ברעיונות של "תשובה אירופית" לאיומים העכשוויים והעתידיים בהסתמך על היכולת הגרעינית של בריטניה וצרפת, אך גם הם יודעים שאין תחליף לעוצמה של אמריקה כגורם מרתיע מרכזי בפני כל תוקפנות פוטנציאלית.
גם ישראל היא חלק אינטגרלי מהעולם המערבי, ולו היה הדבר תלוי בה לא היה כל ספק שארה"ב היא זו שצריכה להנהיגו - לא רק מפני ששום גורם אחר לא ישווה לה אובייקטיבית, ולא רק בגלל הברית הערכית והמעשית בינינו, אלא שהחלופה האירופית, גם בדמותה האוהדת והחיובית בדרך כלל של מרקל, נראית מאוד בלתי מלבבת בהתחשב בעמדותיה הרשמיות הידועות של אירופה בנושאים השונים הנוגעים לחרמות על ישראל, לירושלים ולסוגיה הפלשתינית בכלל. ואם דרושה הוכחה, די בהודעתו השלילית של נשיא צרפת מקרון מהשבוע שעבר בעניין ההתנחלויות והמדינה הפלשתינית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו