תנו לנשים בזנות חבל הצלה

שר העבודה והרווחה, חיים כץ, שלום. 

שמי לירן (שם בדוי) ואני בת 20. גדלתי בבית אלים. אבא שלי היה אלים גם כלפי אמא שלי וכל המשפחה סבלה מזה. אמא שלי, כאישה מוכה, לא עבדה וטיפלה במשפחה כל החיים שלה. אני עצמי עברתי לא מעט ניסיונות התאבדות - הראשון שאני זוכרת היה בגיל 4. בגיל 15 כבר לא יכולתי עוד ועזבתי את הבית לטובת פנימייה, שם התחלתי להסתובב עם הגדולים יותר. בגיל 16 נכנסתי להיריון ואמא שלי החזירה אותי הביתה, עברתי הפלה ומאז לא למדתי. 

בהמשך אושפזתי במוסד גהה בשל ניסיון התאבדות נוסף וסבלתי מהפרעות אכילה. הייתי ״ילדת מסיבות״, משתכרת בכל לילה, רוקדת במועדונים עד ארבע לפנות בוקר, ואפילו שלא הייתי בגיל המתאים, בעלי המועדונים היו מכניסים אותי חופשי.

בגיל 18 רציתי לעזוב את הבית ולשכור דירה משלי, אבל לא היה לי מספיק כסף. כשסיפרתי לבעל מועדון לילה על החלום שלי הוא אמר לי שהוא יכול לעזור לי להרוויח כסף מהיר כרקדנית אצלו. הוא הכניס אותי לחדר האחרון במועדון וביקש שאתפשט ואסתובב כי הוא ״צריך לדעת איזו סחורה הוא מביא ללקוחות״. במילים האלו. אחר כך העביר אותי למפיק האירועים, איש בלתי נעים, בלשון המעטה, בסביבות גיל 50, והוא זה שקיבל אותי לעבודה. כך התחלתי לעבוד במועדון לילה בעיר.

כמתחילה הייתי צריכה לרקוד מעל הלקוחות, מה שנקרא בשפת המועדונים Lap dancing. הרווחתי 40 שקלים לכל לקוח, לאחר שבעל המקום הוריד את חלקו מהסכום שקיבלתי. מאחורי הבר היו מסכים ושם ראו בכל רגע מה קורה בחדרים האחוריים, כך הבנתי ששם מסתתר כל הכסף. בחדרים האחוריים עבדו הוותיקות יותר. עזבתי למועדון לילה אחר ושם התחלתי לעבוד בחדרים האחוריים. לא היתה לי שליטה על מי שנכנס וכמה נכנסים. הם היו מבוגרים, אפילו יותר מאבא שלי, וזה הגעיל אותי.

אחרי תקופה שמעתי על אפליקציית שירותי מין והתחלתי לעבוד כעצמאית דרכה. אדם משלם 500 שקלים כדי להירשם לאפליקציה ושם הוא יכול לבחור את מי שבא לו - היא מגיעה אליו הביתה, ותלוי איזה "שירות" היא מבצעת, ובהתאם לכך הסכום. אהבתי את האפליקציה, כי ראיתי מי מזמין את השירותים שלי והרגשתי כל הזמן בשליטה. או לפחות כך חשבתי. וכשהייתי הולכת לבתים, האנשים היו מגעילים, נתנו לי להרגיש שאני גוש בשר וזהו.

לכסף שהרווחתי לא היתה משמעות. כמו שהוא בא מהר, ככה הייתי מבזבזת אותו. הרגשתי מכוערת וטיפשה והייתי צריכה לפצות את עצמי על כל מה שעברתי, אז הייתי קונה תכשיטים ובגדים כדי להרגיש שאני שווה.

באיזשהו שלב אמא שלי זיהתה שמשהו קורה וכשהבינה שאני עובדת בזנות חיפשה דרך לעזור לי. ככה הגעתי למרכז שיקום לנערות בזנות. לאחר השיקום הציעו לי להשתתף בקורס הכשרה מקצועית של עמותת "המכללה". כל כך שמחתי שקיבלו אותי ללימודים בלי תעודת בגרות או פסיכומטרי, כי הרי הפסקתי את הלימודים בגיל 15. לאורך השיקום הכי קשה היה לי לוותר על הכסף המהיר, על כל הקניות, התכשיטים והמעטפת החיצונית. לאט־לאט התחלתי להבין שאני שווה מבפנים ולא צריכה את כל הקישוטים. היום אני מסתכלת אחרת על החיים, אני חושבת שאני חכמה ושיש לי פוטנציאל ואני מעדיפה לקנות אוכל ומצרכים בכסף שיש לי.

לכן, שר הרווחה, אני פונה אליך ומתפללת שחוק הפללת צרכני הזנות, שתופס תאוצה בימים אלו, יעבור. כי אותם צרכנים צריכים לשלם על מעשיהם. אף על פי שלעתים זה נדמה כך - אף אחת לא בוחרת מרצונה למכור את גופה. וכמו שאני הידרדרתי לזנות, יש עוד אלפים כמוני. חובת המדינה לחלץ את הנשים ואת הנערות הללו ממעגל הזנות ההרסני הזה.

הכותבת משתתפת בקורס הכשרה מקצועית של עמותת "המכללה" 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו