בהיותי בת 6, תלמידה בכיתה א' בביה"ס היהודי בקזבלנקה שבמרוקו, התחלתי ללמוד קריאה וכתיבה של השפה הערבית. בכל ערב הקפיד אבי זצ"ל להושיב אותי על ברכיו כשאני אוחזת את המחברת ומשננת בפניו את מה שלמדתי. רק כשבגרתי נחשפתי לעובדה שאבי, שהיה איש ספר ובקי בכתבי הקודש, לא ידע קרוא וכתוב ערבית! עבורי זו היתה חוויה מכוננת. כנראה אז החל סיפור האהבה שלי לספר ולספרות.
"העם והספר כרוכים היו בתודעה העצמית של היהודים ובתודעת העולם", אמר גרשום שלום. דומה כי דבריו אלה, של אחד מחשובי הוגי הדעות של דורנו, הם תשתית רעיונית לכינוי שלו זכינו - "עם הספר". בשנים האחרונות אנו עדים לאמת הכואבת, המצביעה על ירידה במעמדם של מדעי הרוח, הנאבקים ללא הרף על המשך קיומם, ובכללם לימודי הספרות. צעירי עם הספר נוטשים את הספרים, והסקרים מצביעים על כך כי שיעור הסטודנטים לספרות עברית ירד בעשור האחרון ביותר ממחצית. ובלשונה של "תהילה" לש"י עגנון - "ואפילו אין זה אלא מקרה, הרי יש להרהר בזה".
זה המקום שבו המכללות והמוסדות להוראה צריכים להרים את הכפפה על מנת להחזיר עטרה ליושנה. כמי שאמונים על הכשרת דור המחנכים הבא, אנו צריכים היום לשים את החינוך לאהבת הספר בקדמת סדר היום האקדמי בתהליך ההכשרה. אחריות חשובה זו צריכה להיות חלק מהותי בתהליך ההכשרה. זאת ועוד, מאבק זה חשוב שיהיה נחלתם של כלל המורים, ולא רק של אלה המלמדים שפה וספרות.
לימודי ספרות באקדמיה ובתיכון לא נועדו רק ללמד את הסטודנטים דרך "לנתח" יצירות. כך הורגים את היצירה ומחללים את חווייתו של הקורא ואת הרושם העמוק שספר יכול להשאיר. לספרות יש ערך אסתטי־אמנותי, ויש באפשרותה לחשוף את הקוראים לעולם תרבותי חדש ולפתוח צוהר לעולם הספר באשר הוא, ובראש ובראשונה לעולם הספר היהודי, על עושרו התרבותי והאמוני מן המקרא ועד ימינו. השאיפה היא לקרב את התלמידים לטקסטים, אך בד בבד להנגיש ולקרב את הטקסטים אל התלמידים, תוך יצירת זיקה רלוונטית ומשמעותית לחייהם שבה יתפוס הספר מקום מרכזי.
שבוע הספר הוא הזדמנות חגיגית להיזכר במחויבות שלנו לעולם הספר, כבסיס להמשך קיומנו הרוחני והתרבותי, בבחינת "עם הספר" ו"עם הנצח" חד הם. אהבת הספר היא הנשמה היתרה המאפשרת לנו התבוננות אחרת על חיינו ומהותם, והיא הכלי שבאמצעותו אפשר לעצב עולמות רוחניים ותרבותיים ברמה האישית, הלאומית והכללית. גם אם נדמה לנו כי בתחרות על אהבת הספר ידנו על התחתונה מול יריב אטרקטיבי בדמות המדיה והרשתות החברתיות, אל לנו להרפות. עם הספר לא מפחד מדרך ארוכה.
הכותבת היא ראש החוג לספרות, מכללת חמדת הדרוםד"ר אסתר גואטה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו