אפילו לא גרעין של אמת

מבקר המדינה והעיתונות האשימו את אורי אריאל שהסיט כספים מהפריפריה למקורביו בגרעינים התורניים • ההפך הוא הנכון: השר איפשר לראשונה לכל הגרעינים החילוניים ליהנות מתקצוב • וגם: הבטחה לשבוע הספר

בבורו מרקט במרכז לונדון השתטחו ארצה פרופסורים וסוכני ביטוח ונהגים ומשוררים, כוסות השתייה שלהם על השולחנות, החיים שלהם מתחת. הם שכבו רועדים על הרצפה כששוטרים נופפו בידיים וצעקו עליהם, ובכן, להתכופף אל הרצפה. החיים החדשים במערב. פחד מוות וקצף של בירה.

הייתי איתם על הרצפה, גם בחוויה הישראלית הכללית, וגם תחת אש ספציפית לפני 15 שנה. אינתיפאדה שנייה, פיגוע אחד מתוך רצף בלתי זכיר ובלתי נשכח. הסתובבתי במרכז ירושלים עם אחותי הקטנה כשמחבל פתח באש בצומת האיקסים ברחוב יפו. יצאנו מחנות פארם אחרי ששילמנו. כשדרכתי ברגל אחת מחוץ לחנות המוכרת קראה לי - שכחתי לחתום על ספח האשראי - ובשנייה שהסתובבתי התחילו יריות. המחבל היה בגבנו, מרחק 50 מטרים. נעמדנו מאחורי מתקן חטיפים, וחיכינו בעיניים מושפלות שהיריות ייפסקו. אדם אחד נהרג, רבים נפצעו. 

הייתי חדה וערה. היו לי מחשבות על מוות, וגם מחשבות פרקטיות שאני מתביישת לכתוב. המוכרים בחנויות טרקו את תריסי הברזל בזה אחר זה. זה נשמע כמו פיצוצי מטענים, שהיו שכיחים אז ברחוב יפו כמו חציר בגורן. חיכינו הרבה אחרי שהמכות באוויר נפסקו, והיה שקט שאחריו בכי אמבולנסים. רק אחר כך יצאנו ממחבוא החטיפים דרך סרטי הסימון של המשטרה. כיסיתי את הראש של אחותי בכובע המעיל שלה.

הלוואי שהעולם המשוגע הזה לא יהפוך אותנו לשונאי אדם. 

 

"אריאליזם"? סוף למקורביזם

אם אתם יודעים לקרוא עברית וגרים בישראל, אתם יודעים שאורי אריאל הוא השטן החדש. ארגון השמאל הקיצוני "מולד" הוציא עליו חוזה, מבקר המדינה נפל אל אותן מניפולציות, ובעיתונות עפו פקקי שמפניה. "לקח מהפריפריה, נתן למקורבים", "אריאליזם", "העמותות שנהנו מהכספים מקורבות לאורי אריאל". הרוח הכללית אומרת שהשר, בהיפוך רובין־הודי, לקח כספים שיועדו לחצור ולמצפה רמון וחילק אותם לחברים שלו מההתנחלויות שרוצים לגור במרכז הארץ.  

שקרים קטנים עוד מילא, אבל כשהשקר הוא ההפך הגמור של האמת זה יותר מרגיז. לא רק שהוא לא לקח כלום מהפריפריה, הוא ויתר על הכספים הקואליציוניים של הבית היהודי כדי לפזר אותם בפריפריה. לא רק שהוא לא מנע כספים מחילונים, אלא שבזכות שינוי שעשה בתקנות הוא איפשר לראשונה לכל הגרעינים החילוניים בארץ ליהנות מתקצוב. 

עד אריאל, גרעינים משימתיים שעושים עבודת קודש בשכונות היו יכולים לקבל תקציב אם השתייכו לשני זרמים בלבד: חרד"לים, כשהקריטריון הוא הפעלת כולל תורני; וגרעיני מחנכים של תנועת דרור ישראל (הנוער העובד והלומד). האחד היה צינור שהקים זבולון המר ז"ל, השני של יולי תמיר. כספי משרד החינוך הגיעו רק למקורבים. אריאל החליט לשים לזה סוף. תהיה רשימת קריטריונים - וכל גרעין בארץ שיעמוד בהם יקבל תמיכה. 

ב־2013 העבירו אריאל וסילבן שלום החלטת ממשלה שקיבלה חותמת של ארבעה יועצים משפטיים שונים, שקובעת כי התמיכות לגרעינים יתקבלו באופן שווה, והעניין יפורסם ב"קול קורא" בשני עיתונים ארציים. 

עד השינוי בתקנות היו לאריאל 60 מיליון שקלים מכספים קואליציוניים של הבית היהודי כדי לחלק לחברים שלו מהמפלגה - עניין לגיטימי, כשמדובר בכספים קואליציוניים שחלוקתם מעוגנת כחוק - אבל הוא החליט לוותר על תנועת הגביר הנחמדה ולהעניק תמיכה לכל מי שיעמוד בדרישות. דרוזים, בדואים, עולי קווקז, יוצאי אתיופיה, השומר הצעיר, המחנות העולים. כל גרעין שהגיש בקשה ועמד בקריטריונים, קיבל. 

העברת הכספים לא נעשתה במרתפים. הכל גלוי. מה רוצים מולד והמבקר מאריאל? אי אפשר לפספס. 70 אחוזים ממי שהגישו את הבקשות, וקיבלו, היו גרעינים דתיים - מהסיבה הפשוטה שיש יותר כאלה. 

הפרשנות אומרת שאם שר החקלאות חובש הכיפה העביר תקצוב שקוף וחוקי לאנשים שיודעים כמה היום לעומר, זה "העברת כספים למקורבים". ואם אנשי המקצוע ענו בחיוב לגרעין באילת שענה על כל הדרישות, זה שוחד למצביעים רק משום שבגרעין באילת מתפללים מנחה. זה מופרע. ברביעי הקרוב יעלה הבלון המנופח הזה לדיון בוועדה לביקורת המדינה, והיועץ המשפטי לממשלה צריך להחליט אם לפתוח בחקירה.

נקודת הבידוק הבאה היא הפיזור הגיאוגרפי של הגרעינים שקיבלו כל אחד תקציב שנתי של חצי מיליון שקלים. חלק קטן מהגרעינים הנתמכים אכן נמצא באזורים מבוססים באזור המרכז. אני בעד אורי אריאל, אבל פה גם אני התרגזתי: למה המסים שלי צריכים לממן פעילות חברתית בצפון ת"א? 

דיברתי עם השר אריאל. היו לו תשובות מעניינות. אחת, שאי אפשר לקשור בין הטענה הזאת לבין הטענה הקודמת, שחילק כספים לחבריו, כי הגרעינים במרכז שקיבלו תקציבים כוללים לא מעט גרעינים חילוניים וגם כאלה המזוהים עם מפלגת העבודה. שתיים, שעבודה חברתית צריכה להיעשות גם היכן שיש אוכלוסייה ממעמד סוציו־אקונומי בינוני־גבוה: ניצולי שואה יש באזור המרכז, פעילות לעידוד גיוס לצה"ל נצרכת, וגם בתל אביב יש חוליות חלשות. ושלוש, מי שבוחרים להצטרף לגרעיני משימה בערים החזקות מתוך תפיסת עולם אידיאולוגית משלמים מחיר כלכלי כבד, כי בשכר הדירה איש לא ישתתף. 

אני חולקת עליו. המדינה צריכה לממן פעילות חברתית בערד, לא בראשון לציון. לכל שאר ההיבטים החינוכיים והערכיים באזורים המבוססים ידאגו משרדי הממשלה, ולא גרעינים על תקציב ציבורי. מותר לא להסכים למדיניות של שר. הנה, אני לא מסכימה. אבל מכאן ועד המסיבה של "מולד" יש מרחק גדול. 

 

כרוך במאמץ 

אפרוח נולד פעמיים. פעם אחת כשביצה בוקעת מגוף התרנגולת, ופעם שנייה כשהוא שובר את הביצה ויוצא החוצה. גם ספרים נולדים פעמיים. פעם אחת ביציאה מבית הדפוס, כשהכריכה מחזירה אור, ופעם שנייה כשמישהו קורא בספר. 

שבוע הספר הוא חג של ביצה ותרנגולת והמון אפרוחים. הסופרים והקוראים עושים יד אחת למען מלחמה משותפת: להמשיך לקרוא, אף שזה הולך ונעשה קשה. השבוע אנהל קרב מול הטלפון הנייד, שלמגינת לבי התחיל ללוות אותי לתוך השינה, מול הרשתות החברתיות, הטביעה במשימות החיים. השבוע אני הולכת לקרוא יותר. חג ספר שמח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו