דונלד טראמפ נחת נחיתה רכה על אדמת ישראל. בניגוד בולט לאווירה המאולצת ששררה במהלך שני ביקוריו של ברק אובאמה בארץ המובטחת, הקרין הנשיא ה־45 - והקרינו מארחיו - תחושה של לבביות וידידות אמיצה.
בעוד שנשיאים קודמים העדיפו - בשלב הראשוני של גיבוש מסגרת ועקרונות היסוד של הסדר הקבע הישראלי־פלשתיני - לפעול באמצעות נציגים ושליחים ולא לצלול בעצמם לעובי הקורה, בחר טראמפ בנתיב שונה.
בעצם קיומו של הביקור, בשלב כה מוקדם של נשיאותו, הוא העביר מסר צלול וברור - שאותו הדגיש כבר בנתב"ג - בכל הקשור למרכזיותו של מכלול זה על סדר היום שלו.
אין לשלול גם את האפשרות שהבית הלבן אינו מסתפק בשאיפה להעניק את הזרז הנחוץ - באמצעות מעורבותו האישית של הנשיא - לעיצובו העתידי של מתווה ההסדר, אלא שהוא נחוש בדעתו לשרטט כבר כעת - עם הצדדים בסכסוך - את קווי המיתאר שלו, ולחתור ללא לאות ליישומו בתוך פרק זמן קצוב.
זאת, תוך הבטחה (שעמדה במוקד דבריו לאחר נחיתתו בארץ) להעצים ולשדרג עוד יותר את מערכת היחסים המיוחדים שבין וושינגטון לירושלים. העובדה שהוא מזהה חלון של הזדמנות להתקדמות בכל הקשור למעטפת האזורית, האמורה להעניק תמיכה וגיבוי לתהליך השכנת השלום, מעידה על מגמה זו.
שכן אין ספק שהציר הסוני המתון, שקודקודיו העיקריים הם סעודיה ומצרים, שהוקרב על ידי אובאמה על מזבח ההתפייסות עם טהרן, להוט היום להרחיב ולהעמיק את היקף שיתוף הפעולה האסטרטגי שלו עם ממשל טראמפ.
התפתחות זו מעניקה, אפוא, לבית הלבן מנופי השפעה חדשים כלפי גוש זה, החש עצמו מאוים על ידי איראן ושלוחותיה ברחבי המזרח התיכון. התייחסותו של הנשיא במהלך טקס קבלת הפנים עם הגיעו ארצה, "לסיבות הרבות לתקווה", שזיהה בביקורו בריאד, מעידה על כך שמנופים אלה כבר החלו לפעול את פעולתם, וייתכן שיקבלו בקרוב ביטוי מפורש ומוצהר.
עוד קודם לכן, לפני רדת המסך על ביקורו, ייתכן שהתמונה תתבהר - ולו רק באופן חלקי - לאחר הנאום שיישא היום במוזיאון ישראל. עם זאת, רק לאחר סיומו של המסע עתיד אולי הערפל להתפוגג, ויהיה אפשר להעריך אם אכן העניק את התמריץ הנדרש לפתיחתו של דף חדש בין ירושלים לרמאללה. אזי גם אפשר יהיה לקבוע אם ההתפתחויות האחרונות בפרשת "הקשר הרוסי" יאפילו במשהו על רישומו של הביקור בתודעתו של הציבור האמריקני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו