לאהוב, להאמין, להמשיך בחיים

1 ירושלים על ראש שמחתנו. השגרירות האמריקנית והאין־ביקור בכותל ואיחוד העיר, הכל גבוה כמו ההרים סביב לה והרה גורל כאגן קדוש, אבל ירושלים היא גם שכונה. דני־דודה (דודה יש לך שקל?) בכניסה לסופר, ורחל־יש־לך־פפריקה מהמרפסת, שאני לא בטוחה שיש לה בכלל חלק גוף תחתון כי אני תמיד רואה אותה חצויה, וקוקו עם ארטיק קרח בשקל נכון ל־2017, ו"ילד בוא תטעם ענבים" אצל הירקן, והפרצופים ברחוב, אין איש דומה לחברו, ובערב יום העצמאות, כשליאון מהסופר שאל אם אני רוצה וודקה ב־39 שקל וסירבתי, הוא נופף לבאים בתור שהקופה סגורה - "לכו למלי" - שם את המחסום המשולש על המסוע, ונתן לי הרצאה על משקאות. 

יש בירושלים גם שכונות רפאים; ומתחמים מעוררי בחילה, דקלי וושינגטוניה על אבן ירושלמית; יותר מדי תיירים בתפאורת הקרטון של ממילא; וקווים שקופים בין מגזרים שנוסעים באותה רכבת קלה; אבל חלק גדול מהעיר הוא אותה ירושלים של סימון ומואיז, וכל כך ירושלים. 

פעם "ירושלמי" היה עדה. היום זה גם מגזר. בחוף חושבים שירושלים היא סטגנציה כבדה עם ריח של מקדש חרב, אבל מדובר בבירת התנועה בשיח הפנים־דתי. משהו חדשני מתחולל בה בעשור האחרון, בעיקר בתחום של שיתוף נשים בבתי הכנסת. יש מחשבה והתבוננות. ויש דיפוזיה: חילונים ירושלמים הם לא לגמרי חילונים, ודתיים־לאומיים ירושלמים הם לא לגמרי דתיים. 

אחרי פיצוץ מול בעלה כתבה לי חברתי ש': "אני מודיעה להשם ולמחזיקי תורתו: יהיה לי בן זוג ואלד לו ילדים, גם אם אשאר נשואה לנצח. אותי לא יסחטו" // איור: בת אל בן חורין

אין לי כוונה להמיר את הזהות המתנחלית שהיתה לי באחת שמקדשת את מחנה יהודה ונתקעת בשער הגיא, ושום עניין בלעשות קריירה מירושלים כמו שעשו כמה אנשים שלא נולדו בה. אני רוצה לברך את העיר המגוונת והיפה הזאת ביום חגה ולהציע להתבונן בה בלי ההתנשאות של יושבי החוף ובלי ההתקוטטות הדמו־דמוגרפית שמבקשת לחלק אותה לשניים. ירושלים המאוחדת היא עיר של הפכים שדרים בבניין אחד. וכמה שהיא יפה. יום ירושלים שמח.

2 במהלך השבועיים האחרונים שבתה צביה גורדצקי רעב מול הכנסת. שלושה ימי שביתה, שבת, ואז עוד ארבעה ימים. הרעב שלה לא פתח את המהדורות כמו זה של האסירים הביטחוניים, אבל זעקת הלוחמת שלה חשובה בהרבה.

17 שנים היא מסורבת גט. מוחזקת בכלא פתוח, כשבעלה מעגן אותה לנמל שלו ללא תועלת זולת התאכזרות לשמה. אין דרך שלא ניסתה. היא בת 53. שני הצעירים בארבעת ילדיה הם חיילים בצה"ל, אחד מהם קצין מצטיין. בעלה הרשע נמצא מאחורי סורג ובריח זה 16 שנים וחצי, בחברת קבוצת תמיכה של סרבנים כמותו, ובקרוב עתיד לעבור לאגף האסירים הפליליים. כל סנקציה אפשרית כבר יושמה עליו, והוא במריו. 

הפתרון היחיד עבורה הוא הצעת החוק להפקעת קידושין, שעליה חתמו 20 חברי כנסת מהאופוזיציה. בשבוע שעבר דחתה ועדת השרים לענייני חקיקה את הדיון בהצעת החוק לעוד שלושה חודשים. כשיעלה מחדש, ראוי שיצטרפו חברי כנסת מהקואליציה.

החוק מדבר על מצב שבו ניתן פסק דין שכופה על הבעל לתת גט לאשתו, והבעל עומד בסירובו. בתוך פרק זמן מוגדר, חצי שנה עד שנה, מדינת ישראל תיתן לו קנס: תפקיע את שווי הכסף שבאמצעותו קידש את אשתו. הקנס הכספי הוא שולי. 

החלק החשוב הוא ההיבט ההלכתי: אם הפקיעו את שווי טבעת הקידושין, אז כשהבעל קידש את אשתו הטבעת לא היתה שייכת לו, ובדיעבד אין קידושין, והאישה פנויה. זה האפיק היחיד שדרכו יכולה המדינה להשפיע על מעמדן האישי של מאות מסורבות גט מובהקות ועל עוד אלפים בסרבנות אפורה. החרב המונפת תסייע לכל אישה בהליך גירושין, ולמעשה הבנות שלנו יינשאו כשהן משוחררות מאופציית האימים הזאת.

•  •  •

זה לא רעיון חדש. 1,500 שנים מתנהלים דיונים הלכתיים בבתי המדרש שכוללים הפקעת קידושין למפרע. לפני מאה שנים עשו את זה במצרים, בתקנות קהל בהסכמת ראשי הקהילות, ושיחררו נשים לחופשי. רוב הפוסקים יכולים להסכים עם הצעה כזאת. מיעוטם יתנגד. 

בואו נדבר רגע על הפיל שבחדר. מה כל כך דחוף לה לקבל איזה מסמך, שאלו כולם והציעו לצביה "להמשיך בחיים". כנראה ראיית הסורגים השקופים כרוכה ביראת שמיים. אי אפשר להבין את העגינות בלי להבין את המחויבות לתורה, שלפי המקובל רואה בצביה "אשת איש" שאסור לה לאהוב ולהיות נאהבת, ואסורה במגע. 

יש לי חברה, ש', שנמצאת בהליך גירושין ארוך. בעלה רב איתה על כסף. הוא יש לו זמן, הוא לא ממהר. היא, אם לילד שרוצה ילדים נוספים, ממהרת מאוד. היא יכולה לוותר על כסף ולקנות את החופש מייד, או להתעקש על כסף, להתברבר בבתי משפט ולראות את הילדים העתידיים שלה זולגים לאסלה בכל חודש, במחילה על התיאור. 

ייתכן שאישה חילונית היתה מואסת בפרוצדורה ומתעלמת מהסטטוס הרשמי. ש' דתייה, ועד השבוע סירבה לצאת לדייטים עד שלא תותר הלכתית. השבוע, אחרי פיצוץ מול בעלה, כתבה לי הודעה. אני מצטטת אותה כאן כמעט במלואה, כי היא מספרת סיפור של נשים רבות. 

"הי. לא עדכנתי אותך בכל התפתחות אבל כנראה שייקח זמן ארוך לקבל שחרור. אני מודיעה להשם ולמחזיקי תורתו: אני יהיה לי בן זוג ואגור איתו, ואלד לו ילדים, גם אם אשאר נשואה לנצח. אותי לא יסחטו. לא זו כוונת התורה. אקים זרם של נשים דתיות ונשואות ויראות שמיים כמוני, שנאלצות לחטוא ביודעין. תנועת נשים ענקית. נעשה מצעד: 'אוהבות אותך השם - אוהבות את החיים'. 

"אז ברוכה הבאה לחיים החדשים שלי. אני מפקיעה את עצמי על דעת עצמי ומודיעה לחברות שהנני גרושה עצמונית, מהיום, מעכשיו, מזל טוב. אפתח קטגוריה באתרי היכרויות: רווקה, גרושה, אלמנה, עגונה. אכנס סנהדרין. אזמן את רבי עקיבא, הלל הזקן ואליהו הנביא. אתיר את עצמי".

לא כולן הן ש'. צביה לא מעזה פניה כך מול ההלכה ויש להוריד בפניה את המטפחת ולהצדיע. המחוקק חייב לדאוג שתהיה לה אפשרות חוקית להתחתן. מוטב שחברי הכנסת לא יפשפשו בחיים האינטימיים שלה, אלא יוודאו שתוכל להינשא. 17 שנים כלואה, ועיניה אל הכנסת. ¬

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו