כל השביתות אומללות, אבל כל שביתה אומללה בדרכה שלה. שביתת העוזרים המשפטיים בבתי המשפט, שמלאו לה כמעט חודש ימים, אינה מעוררת גלי הדף משמעותיים בציבור. צו ביניים שהוציא בית המשפט העליון מנע, לפי שעה, את פיטוריהם של מאות עוזרים משפטיים, ש־90 אחוזים(!) מהם אלו נשים ואימהות מפרנסות. בהיעדר הסכמות בין הצדדים - אפילו על זהות המגשר שינסה לפשר בין הצדדים - קץ השביתה טרם נראה באופק.
כדרכם של עובדים מסוג זה, הציבור בקושי מודע לקיומם. כאנשי הדממה, להבדיל, "איש לא ראה, איש לא שמע". הם רואים וכמעט אינם נראים. עושים את מלאכתם החשובה בשקט, בצנעה, מאחורי הקלעים, בחדרים הפנימיים של בתי המשפט, בסמוך ללשכות השופטים.
אף על פי שבדרך כלל מדובר במשפטנים המצויים בראשית דרכם, חשיבותם למערכת המשפט לא תסולא בפז. רבים מהם עורכי דין מוכשרים, מצוינים, חדורי מוטיבציה, העושים לילות כימים במלאכתם, הרבה מעבר לשעות העבודה הרשמיות.
רבים מהם בחרו במשכורת הצנועה מאוד (שגם אותה מבקשים כיום לקצץ) של השירות הממשלתי, והעדיפו אותה על פני תנאים טובים בהרבה שיכלו לקבל בשוק הפרטי. בהרבה מקרים ניכרת טביעת חותמם על פסקי הדין הסופיים, הגם ששמם אינו מוזכר בהם.
אכן, הרצון לעשות צדק ולהוציא לאור משפט אמת אינו עולה תמיד בקנה אחד עם העומס הרב שמוטל על כתפי כל השופטים במדינת ישראל. ריבוי התיקים שנערמים מדי יום על שולחנו של שופט אינו תמיד מאפשר לו, למרות רצונו, להקדיש את מלוא תשומת הלב לכל תיק ותיק.
עבור השופט, יש לזכור, מדובר בתיק אחד מני רבים. אך עבור בעל הדין שתיקו מתנהל לפני אותו שופט, זהו התיק האחד והיחיד. ולעיתים, כידוע, מדובר ב"דיני נפשות" ממש. ככל שאפשר לשפר את התוצאה הסופית, באמצעות העוזר המשפטי, ולא פחות חשוב להחיש את מתן פסק הדין, כך טוב יותר.
למותר לומר שעוזר משפטי אינו בא להחליף את השופט. אבל כמו בכל מערכת מתוקנת הוא מסייע בידו להוציא לאור משפט אמת, ולא פחות חשוב - לקצר עד כמה שאפשר את עינוי הדין, "הרעה החולה" ואות הקלון של מערכת המשפט בישראל.
כבכל מאבק על תנאי עבודה ושכר, אין בסיפור הזה "טובים" ו"רעים". לכל אחד מן הצדדים נימוקים טובים ומשכנעים. המערכת מבקשת להזרים דם חדש, לרענן את שורותיה ולמנוע מצב של "עוזר משפטי לנצח". העוזרים, מצידם, מוכנים לקבל את הדרישה כאשר היא מעוגנת בעובדות, אבל לא בצורה שרירותית של קציבת מסגרת זמן קבועה מראש. תביעתם לקבל קביעות מסוימת ולא לחדש את החוזה בכל שנה ושנה, כאשר חייהם ופרנסתם תלויים על חוט דק, היא יותר מסבירה.
טוב יעשו כל הצדדים המעורבים בעניין אם יניחו לשעה את שיקולי ה"אגו" וייכנסו למשא ומתן רציף באמצעות מגשר מנוסה, שיביא אותם לידי הסכמות. הדבר נחוץ לא רק לשם טובתם האישית, אלא גם - ואולי בעיקר - לטובת מערכת בתי המשפט והציבור כולו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו