1 המעצמה הישראלית נהנית מעליונות טכנולוגית, צבאית, רפואית, חברתית וכלכלית מול האזור ונותנת פייט גם מול מדינות המערב. ובכל זאת, עניין פעוט: המכונות לקריאת אצבע בנתב"ג עובדות רק על יד ימין. חברה שלי, קטועה מתאונת נגרות ובעלת אצבעות בידה השמאלית בלבד, לא יכולה להשתמש בהן. כמוה קבוצה גדולה של קטועי אצבעות או יד, פצועי מלחמה בארץ הזאת, שורדי פיגועים, נכים מלידה. קטנוני? בשביל זה אנחנו כאן.
ברוכים הבאים למשרד לענייני זוטות. המשרד שאקים יעסוק בתיקון שריטות קטנות של מערכת לא יעילה, שיפורי חיים מיידיים וזולים, בלי הסטה של ההגאים, בעלות זניחה. תקנות המשרד לענייני זוטות ייהנו ממעמד של חוק. שר הזוטות יהיה החכם שבשרים.
המשרד יחייב כל שיר שמתקבל באקו"ם לעבור ייעוץ לשוני כדי לנכש טעויות בסיסיות: שירים לא יוכלו ליהנות מתמלוגים אם לא יעמדו בתנאי מינימום, בדיוק כפי שמאשרים היום תשדירי פרסומת. המשרד לענייני זוטות ישלול את מענק הפטירה ממשפחה שמסרבת לתרום את קרניות העין של יקיריה. הוא יחייב מוהלים לעבור קורס מקצועי כדי לקבל תעודת הסמכה לעריכת בריתות. ויאפשר למשפחות עם ארבעה ילדים ויותר לקבל הקלה במס ברכישת רכב בן 7 מקומות, ובאגרת רישוי מופחתת.
המשרד יאסור על צה"ל להשתמש במימיות בטירונות ויחייב אותו להנפיק נעליים חדשות לכל מערך המילואים, בפרט ליחידות הרגלים. הוא יורה לרשויות המקומיות לתכנן תחנות אוטובוס עם צל. יסגור את כל המועצות הדתיות. יעביר את תאריכי הדיווח על מס סמוך ליום הכיפורים - פרופ' דן אריאלי הוכיח שזה יקטין את שיעור המשקרים. המשרד ינגיש את המדרכות לאימהות עם עגלות ויוסיף פסים מובלטים לעיוורים לפני מעברי חציה.
עוד יעסוק משרד הזוטא בהסדרת פינות הנקה במקומות ציבוריים, תוכנית להתנדבות פנסיונרים בגנים ובבתי הספר, חישוב והחזר מס אוטומטי, הצמדת תחילת שנת הלימודים לתאריך העברי של ראש חודש אלול, הוספת שילוט בכתב ברייל בתחנות רכבת ובמוזיאונים, וכמובן תוספת מכונה לקריאת אצבעות יד שמאל בנתב"ג.
גולת הכותרת של המשרד תהיה מהפכת הבייט. בהינף תקנה פשוטה ייעלם הפקס ממדינת ישראל ויגוז כל צורך בהדפסת מסמכים. הגורמים הממשלתיים והמוניציפליים ינהלו עם התושב קשר מרושת בלבד, בחתימה דיגיטלית מאובטחת. כל פרוצדורה ביורוקרטית, למעט תעודת זהות ראשונה, תיעשה באופן מקוון. ים פקידים וניירת ייחסך. משרדי הממשלה יעברו למערכת ביג־דאטה, עם אחידות בשיטת איסוף הנתונים, תקשורת בין המשרדים ומצב פנטסטי שבו מערכת המסים, למשל, מחוברת למוסד לביטוח לאומי.
חברת הכנסת רחל עזריה שחה לי לא מזמן סיפור שהאוזניים שלי ירו בחזרה החוצה מחוסר אמון, אבל הוא אמיתי לחלוטין. היא ביקשה מבתי הדין הרבניים להכניס שיפור קל: כשסרבן גט מוכרז ככזה, בית הדין מאיים בסנקציות נגדו אם לא יחזור בו בתוך 30 יום. במצב הקיים, אחרי 30 יום האישה נאלצת לרדוף אחרי בית הדין ולהזכיר שהמועד חלף. עזריה הציעה שבתי הדין ישימו לעצמם תזכורת, ויחלו בסנקציות המדוברות מייד עם פקיעת האולטימטום, במקום להטיל את האחריות על האישה המסורבת.
מדובר בתזכורת ממוחשבת, מהסוג שיש לכל אחד מאיתנו בשעון המעורר בסלולרי, שתזכיר לבית הדין שחלפו 30 ימים מהדיון הקודם. ובכן, במקום להפעיל אפליקציה במחשב, בתי הדין הודיעו לעזריה שהבקשה מחייבת התקנת מערכת מיוחדת שתעלה חצי מיליון שקלים, ולא פחות מ־32 תקנים של אנשים שיפעילו אותה. אחרי משא ומתן הם הסכימו להתפשר על חצי מיליון שקלים ו־8 תקנים. לבסוף העניין כשל. המשרד לענייני זוטות היה יכול לטפל בזה ביעילות.
2 ל"ג בעומר הוא יריית הפתיחה לעונת העונשים הקולקטיביים, הכוללת מס כניסה לאולם שמחות שאתה לא שמח להיות בו. המצב הנוכחי בתחום החתונות הוא פשע כלכלי וחברתי הן למארח והן לאורחים. אני מתכבדת להניח כאן הצעה לסדר היום: במקום תשלום־על־מנה שמתחזה למתנה, תבואו בלי מתנה - ובלי לאכול. בעלי השמחה יגישו קפה ומים. מי שרוצה לאכול, יזמין מהמלצר מנה מהתפריט, כמו במסעדה, וישלם על מזונו בסוף האירוע. תהיה מוסיקה נהדרת ושמחה שלמה. טירוף השמחות יהפוך משפחתי ושפוי.
בתוך זמן קצר בפורמט הזה תיעדר החמיצות כשאתה מקבל הזמנה, ותראו שנחזור למתנות של פעם: אנשים ישלמו על האוכל שלהם ללא קשר לבעלי השמחה, ובארגז בכניסה ייערמו מתנות שנבחרו בהתאמה אישית, בעלות ערך רגשי, שמזכירות חוויה משותפת, שאינן ניתנות להמרה.
3 שבועיים לנס הגדול, שנת היובל להרחבה הפתאומית של גבולנו. העיפרון הירוק שבו השתמש עבדאללה אל־תל ב־1949 כדי לחבר בין הנקודות שבהן עצרו הצבאות בשביתת הנשק, עדיין מחלק אותנו. 50 שנה לשישה ימים, המחלוקת הגדולה על גבולה המזרחי של ישראל היא התהום הכי עמוקה שלנו. נשוב ונעיר שמדובר בעניין פנימי. הערבים לא מתעניינים בקו ירוק, או סגול. אש"ף הוקם שלוש שנים לפני ששת הימים. טילים נורו מרצועת עזה אחרי שיצאנו משם. האדמה הרוחשת מנהרות והשמיים הנחתכים ברקטות מוכיחים שהמרחב הזה לא ניתן לחלוקה. הליכה לשתי מדינות לא תמנע מלחמה ביניהן.
מחזיקי הגבול הם גם אזרחים, חיילים אלמונים בלי מדים: במקום שבו לא עוברת מחרשה, הצבא נסוג, ובמקום שבו יש גני ילדים, ההתיישבות היא השטיח שעליו צה"ל עומד. וכמה שהמתנחלים מוקעים, על לא בדל עוול בכפם. הרבה ממה שמניע אותי לפעול פרו־התנחלות הוא נגד השקר הזה, האנושי. משפחות שהן זהב הארץ צפו במשך שנים בדמות־עצמן דרך דמעה שקופה של חרפה. המחבלים שפכו את דמם הפיזי, יפי הנפש את דמם המטפיזי. מאמרים וספרים, מחזות ותוכניות סאטירה, כתבות מוטות בחדשות. דמות אדם מעוותת.
יום ירושלים ה־50 הוא הזדמנות להפסיק זאת. אחרי כל כך הרבה מתנחלים יקרים שאתם מכירים אישית, בדרך כלל בהקשרי שכול, התקוממו איתי בבקשה. למען שמם הטוב של מיישבי מזרח הארץ. חלוצים, ערכיים, נדיבים, חיוניים, בונים, אוהבי אדמה ואדם. ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו