פרזנטור בסתר

ההיסטוריה האנושית לא ידעה מעולם קידום אגרסיבי כל כך של ממתק, די פשוט אם נודה. הכוונה כמובן לטורטית של מרואן ברגותי - הפרזנטור שלה. וזה כמובן עוד כלום לעומת מה שקרה לברגותי עצמו, שלפי מקורות פלשתיניים הדהים את כולם כשהצליח מאז החל בשביתת הרעב לעלות 14 ק"ג.

זה המקום להזכיר שבשנים האחרונות יש אופנה במדורי האוכל (בעיתונים) להישבות בקסמו של האוכל הפלשתיני הנפלא: הם מתפייטים על כל חתיכת צנון מהמשולש, מתלהבים מכל גרגיר חומוס מאום אל־פחם, ובכל שבוע מגלים מסעדה "מדהימה" חדשה בג'לג'וליה. המילה "אותנטי" חוזרת שוב ושוב, אבל ברגע המבחן - מנהיג פלשתיני נכנס לשירותים ומכרסם טורטית.

ארוחות השחיתות שמרביץ ברגותי בתאו, בכל פעם שהוא מכריז על שביתת רעב, מזכירות סיפור שנמצא בכרך השני של כתבי רבי אלתר דרויאנוב, והנה הוא: 

זקן אמר למכרו שכל חייו הוא מבקש לדעת מה עושה הקהל ביום כיפור כאשר משתחווים מכוסים בטלית.‬

יש מחיר לצורך במשהו מתוק. פרסומת לגלידה, ברזיל 

אמר לו מכרו: "אף על פי שזהו סוד, אגלה לך. בערב יום כיפור מסתירים לחמניות בתיק של הטלית, ולמחרת, בשעה שמשתחווים מכוסים בטלית ואיש אינו רואה‫,‬ אוכלים אותן"‫.‬

כשהגיע יום כיפור השתחווה הזקן עם כל הקהל - וכאשר קמו כולם, התמהמה הזקן לקום‫.‬

התחילו המתפללים שלצידו להאיץ בו‫:‬ "נו‫,‬ סבא‫,‬ קום"‫.‬

הפנה הזקן את פניו כלפיהם ואמר‫: "אתם צעירים וכל השיניים שלכם בריאות. אני זקן וכבר אין לי שיניים‫,‬ לוקח לי זמן"‫.‬

 

העיקר העקביות

בתחילת השבוע עבר בוועדת שרים חוק הלאום הקובע, בין השאר, שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, כפי שקובעת גם מגילת העצמאות. יש לחוק מתנגדים, ומה שמעניין הוא שאלה שמתנגדים לכך שישראל תהיה מדינת הלאום של היהודים, הם אלה שדורשים שנוותר על שטחים כדי שישראל תישאר מדינה יהודית. העיקר העקביות.

מה שמביא אותנו אל ימיו של המשובח בשליטים, ולאד צפש "המשפד" השלישי, המוכר יותר בכינויו דרקולה, שרוחו עדיין מרחפת מעל יערות טרנסילבניה. בימים שבהם נלחם על שחרור חבל ולאכיה מהכיבוש העות'מאני, הובאו כמה מהשבויים הטורקים בפני דרקולה, שחפץ לנקום בהם. הוא אהב לנהל ויכוחים עם הקצינים הטורקים שנפלו בשבי. פעם אחת הוויכוח התנהל כך:

אמר דרקולה: "אני גדול יותר מהסולטן שלך, כי אני יוצא לקרב בראש חייליי, ואילו הסולטן שלך אינו יוצא מארמונו שבאיסטנבול".

אמר הקצין הטורקי: "הסולטן שלי אינו צריך לצאת מהארמון, כי המלחמה מגיעה כבר עד הארמון שלו".

 

גדר הפרדה

בעיתון "הארץ", שידוע בתמיכתו בסובלנות, התפרסם רגע לפני יום העצמאות איזה טקסט מנוקד עם שורות קצרות, מה שעשוי לרמז על היותו שירה. בעצם, זו קינה של הכותבת, נרי ליבנה שמה, על כך שלא התגשמה ההבטחה של הוריה שתהיה לה מדינה כמו שהיא רצתה: "אמא שלי הבטיחה שגם / לא יהיו חניוקים / ככה היא קראה לחרדים... אבא שלי קרא להם 'אדוקים'/... הוא אמר שצריך לשים גדר סביב מאה שערים ולתלות שלט 'ספארי'... הם לא חלמו שיום אחד תהפוך המדינה שהגישו לנו / למדינת היהודים".

ואם כבר מדברים, גם אלה שייכים לאלה שמזהירים שחייבים לוותר על שטחים כדי שישראל תישאר מדינה יהודית.

 

על שוקולד, קולה ובצלים

לפני כמה חודשים פורסם שהבעלים של שוקולד "השחר העולה" תרם להתיישבות ביו"ש. בתגובה קרא מישהו ב"הארץ" להחרים את המוצר, אבל התוצאה היתה שמכירות השוקולד הזה זינקו. השבוע נכתב שהבעלים של חברת "קוקה קולה" תרמו ל"אם תרצו" המזוהים עם הימין. מייד קם פעיל שמאל וקרא להחרים את חברת המשקאות - והנה גם הם מזנקים עכשיו במכירות.

הטיפשות של מי שלא מבינים שהחרמות שלהם משיגים מטרה הפוכה, מובילה אותנו לרב יעקב קראנץ, המוכר בכינויו "המגיד מדובנא". פעם הוא הגיע ליהודי עשיר כדי לבקש ממנו תרומה לפדות יהודי שנפל בשבי. כדי לשכנע אותו לתרום, דיבר "המגיד מדובנא" על הלכות צדקה, המחייבות לתרום למטרה זו. העשיר, שהיה תלמיד־חכם, השיב בדברי הלכה באותו נושא, כאילו לא הבין את הרמז. "המגיד מדובנא" הפסיק לדבר על ההלכה בנושא הזה, והחל לספר אגדות על התנהגותם של חז"ל בתחום הזה. החל גם העשיר לספר אגדות בנושא.

אמר אז "המגיד מדובנא": "אמשול לך משל, למה הדבר דומה. לאחד שהלך לכרך גדול וראה שאין הבצלים ידועים שם, הוציא מצקלונו מחרוזת של בצלים ונתן לאנשי המקום. כשראו הללו כמה טעימים הבצלים לתבל בהם את התבשיל, נתנו לו כסף וזהב. לימים בא אחר לאותו כרך וראה שאין השומים ידועים שם. הוציא חבילה של שומים ונתן לאנשי המקום. כשראו הללו כמה טעימים שומים לתבל בהם, נתנו לו בתמורה בצלים. כך גם אתה: בצלים אני נותן לך - שומים אתה מחזיר לי, שומים אני נותן לך - בצלים אתה מחזיר לי. ואילו אני - לכסף אני זקוק". ¬

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו