במבט ראשון מזכירה פרשת פיטורי ראש ה־FBI, ג'יימס קומי, את המשבר החוקתי החריף שפקד את האומה האמריקנית באוקטובר 1973, ששורשיו היו מעוגנים בניסיונו הכושל של הנשיא דאז ריצ'רד ניקסון לשכנע את שר המשפטים אליוט ריצ'רדסון להביא לפיטוריו של התובע המיוחד בפרשת ווטרגייט, ארצ'יבלד קוקס. זאת, כדי למנוע העברת חומר מפליל כנגד הנשיא לרשויות החקירה. בסופו של דבר, נכשל המאמץ לשבש את החקירה. אף שקוקס אכן פוטר על ידי שר המשפטים החדש שמינה ניקסון, רוברט בורק, המשיך יורשו, ליאון ג'בורסקי, במאמץ הבלתי נלאה לחשוף את "האקדח המעשן" בפרשה.
התפטרותו של הנשיא ב־8 באוגוסט 1974 היוותה את השלמתו ומיצויו של תהליך זה, וסללה את הדרך לשיקומו של מוסד הנשיאות ולהסרת הצל הכבד שאפף אותו מאז הפריצה הכושלת למטה המפלגה הדמוקרטית במתחם ווטרגייט שבוושינגטון ב־17 ביוני 1972. אף שבשערורייה זו לא נפקד גם מקומו של ה־FBI - פטריק גריי, שכיהן כמנהלה הזמני של הסוכנות, שיחק בה תפקיד משני בהסתרת האמת ובחיפוי על מעלליהם של "כל אנשי הנשיא" - הדמיון הכולל בין האירועים הדרמטיים שפקדו את הבירה האמריקנית ב־1973 לבין "משבר קומי" הנוכחי הוא שטחי.
ראשית, בה בשעה שמהלכיו של ניקסון היו שקופים למדי ונועדו בעליל לבלום את החקירה נגדו, התנהל קומי בצורה תזזיתית ורשלנית במהלך השלבים האחרונים והמכריעים של מערכת הבחירות לנשיאות. כך, למשל, בניגוד לנוהל ולדפוסי הפעולה המקובלים של ה־FBI, במסיבת העיתונאים שכינס ביולי 2016 הכריז על סגירתה של החקירה כנגד המועמדת הדמוקרטית, הילארי קלינטון, בפרשת השימוש הנרחב שעשתה בשרת הדואר האלקטרוני הפרטי שלה. את ההחלטה ליווה, כזכור, בדו"ח ציבורי נוקב שביקר בחריפות את התנהלותה של קלינטון. ואם לא די בכך, החליט קומי לחדש את החקירה בסוגיה 11 ימים בלבד לפני הבחירות, רק כדי להשעותה פעם נוספת בחלוף 48 שעות לפני יום ההכרעה בקלפי. אף שאין ספק שטראמפ יצא נשכר מן העיסוק המתמיד בפרשת הדואר האלקטרוני של יריבתו, שהיתה קשורה בטבורה לשאלת אמינותה של המועמדת הדמוקרטית וגרמה לה לנזק בלתי הפיך (אף שלא הניבה כתב אישום), היא הצביעה על שיקול דעתו הפגום של ראש ה־FBI.
גם אם אפשר להניח שהתפקיד המפוקפק שמילא קומי במערכת הבחירות, ובמיוחד פניות הפרסה בצמתים קריטיים שלה, העיקו על הבית הלבן בכך שהניחו את התשתית לטענה שקומי תרם לניצחונו של איל הנדל"ן ב־8 בנובמבר, המקור העיקרי לפיטוריו מעוגן ב"קוד התפעולי" התזזיתי שלו ובכך שסטה שוב ושוב בהתנהלותו מכללי היסוד הנדרשים מראש ה־FBI, שבמרכזם התנהלות סולידית נמוכת פרופיל, מקצועית וקוהרנטית. סגנון זה בא לכלל ביטוי בולט במיוחד בטיפולו של קומי בפרשת "הקשר הרוסי" למערכת הבחירות. בעוד ב"משבר אוקטובר 1973" ניסה ניקסון לחבל בחקירה שהוא עמד במרכזה, הפעם התמונה שונה בתכלית. לא זו בלבד שטראמפ אינו נמנה עם הנחקרים או החשודים בקשרים אסורים עם הקרמלין ערב הבחירות, אלא שאין שום סיכוי שהדחתו של קומי תסתום את הגולל על החקירה כולה, שכן לא פחות מארבעה גופים עוסקים כעת בבחינתה של פרשת "פוטינגייט", וקשה להאמין שהחלפתו של אחד הקודקודים תשנה במשהו את אופיו וכיוונו של התהליך כולו.
על רקע זה, התבטאויותיו האחרונות של קומי במכלול זה - כולל אזהרתו בשבוע שעבר על האיום על הדמוקרטיה האמריקנית הטמון בפעולותיו של הקרמלין - היו רעשי רקע שלא תרמו תרומה ממשית להתקדמות החקירה. מכל מקום, הוא איבד את אמינותו בעיניו של הנשיא טראמפ, ומשום כך הפך לראש ה־FBI השני בהיסטוריה שמצא עצמו מודח מתפקידו, וזאת 24 שנים לאחר שהנשיא ביל קלינטון פיטר את וויליאם סשנס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו