על בר־כוכבא והחוסן הלאומי

שיאם של ימי ספירת העומר, המתחילים למחרת יום טוב ראשון של פסח, הוא ללא ספק ל"ג בעומר. עצים וזרדים, קרשים ולוחות פיגומי בניין, אלה חומרי הבעירה למדורות המפורסמות והנראות מרחוק. ואלה המדורות מסתירות מאיתנו "חתיכת היסטוריה". מפני שמי שנמצא בעין הסערה לא מודע למה שמתחולל בחוץ. לעיתים קרובות יש מי שמסייע לברר לנו במילים פשוטות את מה שהתחולל כאן לפני 1,900 שנים. אחד מאלה הוא תאודור מומסן, היסטוריון גרמני, מהמשפיעים והחשובים בהיסטוריונים של רומא העתיקה, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1902.

מומסן מנסה לפענח את חידת ההישרדות של העם היהודי. בסיכומי דבריו הוא מדגיש את הקשר בין כל מרידות היהודים: היסוד הרוחני, וליתר דיוק המתח בין העוצמה הרומאית החילונית לבין היסוד הרוחני של היהדות הלוחמת. "האחדות הלאומית הדתית, אשר הממשלה הרומית ביקשה לפוררה", הוא כותב, "רק התחזקה מכוח הניסיון הזה להדבירה". כלומר, בלשון הפיזיקאים, חוק הפעולה והתגובה פעל בהצלחה. 

עמודי האימפריה הרומית החלו לזוע. פחות מ־50 שנה לאחר חורבן ירושלים מרדה הגלות היהודית בקירנה, בקפריסין, במצרים ובסוריה. על מרד זה ("מרד היהודים") כותב מומסן: "אם ניצחונותיו של טריאנוס במזרח נתפוררו לו מתחת לידיו, למרד היהודי יש חלק בכך. הוא נאלץ להזעיק את חילותיו ולהעבירם מערבה להדברת המרד, אלא שגם בהדברת מרד זה בגלויות לא הודברה היהדות. פרץ מרד בר־כוכבא, שלא היה דומה לו בעוצמה ובמשך בכל תולדותיה של הקיסרות הרומאית... הקיסרים גברו על הישות היהודית שהיוותה מדינה בתוך מדינה. הלגיונות יכלו לחומותיה של ירושלים, אך לא יכלו לה, ליהדות עצמה". 

מחמם את הלב. שהרי מאז תקופת התחייה הלאומית לא ניתנה ההזדמנות להוכיח את דברי ההיסטוריון. הנה באו היהודים הראשונים אל הארץ המובטחת. כמו עוף החול הפורש כנפיו, הלכו והתקבצו היהודים מהגלויות השונות והקימו את הישות היהודית שעליה מדבר מומסן מחדש. תקופת התחייה הלאומית הביאה את הקמתו של צבא עברי. צבא מגן לעם המפוזר. 

האם חלה התרופפות בתפיסה הלאומית? האם המדורות הן שאריות הגבורה ההיא, ממרד בר־כוכבא ועד ללוחמים ממלחמות התקומה והעצמאות? אכן. מערערים לא מעטים קמו לתפיסה ה"לוחמנית". המערערים באו מן השורות הראשונות של הלוחמים ("שיח לוחמים", למשל), זאת אי אפשר להכחיש ועל כן ההשפעה לא היתה שולית כלל וכלל. זאת ועוד, מדינת ישראל הוקמה לאחר שתי מלחמות עולם, אשר גבו מחיר בלתי נתפס של 100 מיליון בני אדם. וזאת מבלי למנות את הנרצחים ברוסיה ובסין ועוד. העולם עייף ממלחמות. במילים אחרות, אי אפשר לדחות על הסף את טענתם של המערערים על התפיסה הלאומית, ולא רק המקומית אלא האוניברסלית. 

ואולם אין מלכודת מסוכנת ממלכודת ההתרופפות הלאומית. לאומיות אין פירושה מלחמה מתמדת, אלא הכרת המציאות, אשר מבחינה בין אויב לאוהב. עורמת ההיסטוריה עלולה להגיע בצורות שונות, ואולם הדרך להימנע ממלכודות היא הכרה בתוצאה האחת: שלום איננו יכול להיות ערך, אלא נגזרת סופית של אינטרסים דומים בין מדינות. התמורות החלות בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט מעידות על כך שהלאומיות מוכרחה לשוב ולהתחזק.

יש המכנים את מרד בר־כוכבא "לאומנות מתפרצת", ואולם דווקא היסטוריון חיצוני מראה את הקשר המיוחד הזה, שהחזיק את היהודים בגולה עד שבאה ההתפרצות הלאומית המבורכת. מדורות הן סימן חיצוני בלבד להיבט יותר עמוק. הקשר המטא־היסטורי בין בר־כוכבא ולוחמיו הרבים לבין לוחמי הצבא העברי וראשיו מתבטא, בין השאר, במציאת מגילות בר־כוכבא במדבר יהודה על ידי יגאל ידין, מפקד הצבא בפועל לצבא העברי המתחדש. והוא מתבטא בתודעה עמוקה שהעם היהודי ראוי למדינה חזקה ובטוחה היושבת בשלום עם סביבותיה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו