החלטת בית המשפט בראשון לציון מזכירה מושכלות ראשונים. הסדרי טיעון אינם מחייבים את בית המשפט, ואינם תחליף לעשיית צדק. נהפוך הוא: במקרים רבים נזקם רב מתועלתם.
מחקרים שונים מלמדים ששיעור הסדרי הטיעון בישראל הוא מהגבוהים בעולם. מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה מלמד ש־86% מהנאשמים בבתי המשפט המחוזיים מורשעים בעקבות הסדר טיעון.
מצד אחד, קיים יותר מחשש שחלק מהנאשמים מורשע על לא עוול בכפו. לו היה המשפט מתנהל מתחילה ועד סוף, היו יוצאים זכאים בדין.
מצד אחר, ובה בעת, הסדר טיעון מונע את חקר האמת, לקולא או לחומרא. עשייתו בחדרי חדרים וקבלתו הכמעט אוטומטית בידי בית המשפט מערערת את אמון הציבור בהליך עשיית הצדק.
אכן, במקרים מסוימים, כגון בעבירות מין, הסדר הטיעון מונע מקורבנות העבירה את הצורך במתן עדות מפורטת בבית המשפט, הליך שכרוך בחקירה נגדית שלעתים כמוה כ"אונס שני". אך לא אחת ההקלה בסעיפי ההרשעה או בעונש בעקבות הסדר הטיעון מביאה לכך שעבריין יוצא מההליך המשפטי עם עונש קל בהרבה מזה שהיה ראוי לו.
בית המשפט הביע עמדתו לא פעם כי במציאות הישראלית, ובייחוד לנוכח העומס הקיים על כתפי המערכת המשפטית, הסדרי הטיעון הם "הכרח בל יגונה". אך דומה שמדי פעם ראוי לעצור ולהרהר האומנם יש הצדקה לסיטונאות הנוהגת בישראל בנושא זה.
מנקודת המבט של האינטרס הציבורי, דומה שבית המשפט לא היה רשאי להגיע לתוצאה אחרת מזו שהגיע אליה. בנסיבות העניין, ההתערבות בהסדר הטיעון ראויה ומתבקשת.
עם כל המודעות לטרגדיה האנושית, לצער ולכאב שמלווים בפרשה זו את נשיא בית המשפט המחוזי לשעבר ובני משפחתו, אסור לשכוח, ולו לרגע, גם את הפגיעה הקשה, ואת מנת ההשפלה, הכאב והצער שהיו מנת חלקן של הנשים שהוטרדו מינית על ידי השופט. ניצול מעמדו הרם לשם ביצוע עבירות רק מחריף את הפגיעה.
אי הרשעה במקרה זה היתה שולחת מסר שלילי ביותר לציבור. גם עקרון השוויון בפני החוק, והרצון להרתיע בעלי שררה אחרים, מחייבים את ההרשעה במקרה זה, כששיקולי הרחמים באים לביטוי בעונש הקל - יש שיאמרו קל מאוד - שנגזר על השופט.
במקרה זה יש להתפלא על עמדת התביעה שבחרה לקבל הסדר טיעון שאינו עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי שאותו היא אמורה לייצג, חוטא לעקרונות יסוד של שלטון החוק ושוויון בפני החוק ולמטרת ההליך הפלילי, ואינו עומד בשום פרופורציה להכרעות דין וענישה במקרים דומים.
גם מידה גדושה של רחמים, רגישות ואנושיות, אסור לה שתקהה את חושיהם של אנשי הפרקליטות. ראוי לזכור כל העת שלכל מעשה עבירה יש שני צדדים.
רחמנות יתרה על עבריין עשויה להביא עימה פגיעה קשה מנשוא לקורבנותיו, שגם כך נושאים עימם את צלקות העבירה עד סוף ימיהם, ומשגרת מסר שלילי לציבור, שהשלכות הרוחב שלו קשות ובעלות משקל רב בהרבה מהמקרה הספציפי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו