בוקר אביבי עולה על החרמון. דגלי גולני מעטרים את ההר. עימי עומדים מפקדי החטיבה ולוחמיה, ואנו משקיפים על צפונה של ארצנו האהובה. אנחנו ב"עיניים של המדינה": מטבע הלשון האלמותי שתבע בני מסס ז"ל.
בקרב על החרמון לחם בני באומץ רב והסתער קדימה, תוך שהוא יורה במא"ג ומעודד את חבריו. הבוקר המפויח שעלה על ההר באוקטובר 1973 יצק משמעות חדשה למילים הקרבה, גבורה, נחישות ועמידה במשימה. אחייניתו של בני משרתת כיום בחטיבה.
אנחנו מביטים דרומה. אפשר לזהות בבירור את תל פאחר שברמת הגולן. אני מדמיין את לוחמי החטיבה כובשים את התל, ואת רב"ט ישראל הוברמן שמבחין בזחל"ם הבוער וממהר אליו כדי לחלץ מתוכו את חבריו הפצועים. למרות הסיכון האישי, ישראל המשיך בפעולת החילוץ תוך הפגנת רעות ואחוות לוחמים. על תפקודו בקרב קיבל את עיטור העוז.
אלה הם רק שניים מסיפורי הגבורה המרכיבים את מורשת חטיבת גולני מאז הקמתה. 50 שנה אחרי מלחמת ששת הימים, ובאתר המסמל עבורנו יותר מכל את מלחמת יום הכיפורים, פותחת החטיבה את מירוץ גולני ה־29. בעוד כמה דקות נחצה את המדינה ונגיע עד לרחבת דגל הדיו באילת, הדגל שאותו הניפו לוחמי החטיבה במלחמת העצמאות.
רגע לפני הזינוק, אני מתבונן בגאווה בלוחמים. הם מייצגים את כל גוני הקשת של החברה הישראלית. חיבור מיוחד, מלכד, מלא תקווה לעתיד. חלקם יפגשו השבוע תלמידי תיכון בכל רחבי הארץ ויעודדו אותם לשירות משמעותי בצה"ל. אחרים יחזרו מייד בתום המירוץ למשימותיהם המבצעיות.
גם היום אנחנו בחוד החנית של צה"ל ומבצעים פעילויות איכותיות בכל גזרות הלחימה. החטיבה מתאמנת ומכינה עצמה לכל תרחיש בכל זירה ולוחמיה מפגינים מחויבות, מסירות, מצוינות ומקצועיות.
יריית הזינוק נשמעת. חטיבת גולני מזמינה אתכם לרוץ איתנו, ללמוד על המורשת, לשוחח על אחריות ושליחות ולהתחבר כמונו אל הארץ - דרך הרגליים!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו