מתי היו צריכים להוציא רישיון על אופניים? • מה רוג'ר ווטרס מנסה לעשות? • מי צריך פסיכיאטר? • למה צדק שר החוץ הגרמני? • איך זה ש"בצלם" נרדמו בשמירה? • והאם נזדהה עם האסירים הביטחוניים?
יום העצמאות, שאותו חגגנו השבוע, הוא גם יום הנוסטלגיה הלאומי. האם יש למה להתגעגע? לא בטוח. הנה סיפור: שלשום מצא אחד הבנים שלי פיסת נייר ישנה ומצהיבה בתוך ספר ששוכב שנים על המדף בביתי. השתמשתי בה כדי לסמן עמוד מסוים והיא נשכחה. בני הביט בפיסת הנייר בתמיהה והגיש לי אותה - היה זה רישיון על שמי, שאישר לי להיות בעל אופניים, אי אז בשנות ה־70. פרטיי היו רשומים שם: הגיל (13), העיסוק (תלמיד) ועוד. היה זה בהחלט רגע נוסטלגי, שהיום נראה תלוש מהמציאות.
כן, פעם, כדי שילד יוכל לרכוב על אופניים - הוא היה צריך להוציא רישיון. זה דרש יום שלם של ביורוקרטיה (לשמחתי על חשבון יום לימודים): הסתובבות במסדרונות של עיריית פתח תקווה, העברת בעלות, חתימה על ספח של פקח מטעם העירייה שמאשר כי בדק את האופניים והם נמצאו תקינים, חתימה של נציג המשטרה וגם את אישור מועצת העיר - בפינה הימנית העליונה של הרישיון חתמו חברי המועצה, שהיו עוברים על כל רישיון ורישיון ומחליטים מי זכאי לו. במקרה שלי - ותנו לי את הכבוד המגיע לי - הסכימו כל 13 חברי המועצה, פה אחד, שבגיל 13 ארכב על אופניים. חתימתו של ראש העיר דאז, ישראל פיינברג, בלטה.
ובכן, למרות הגאווה שלי על כך שרישיון האופניים שלי אושר פה אחד - תגידו לי אתם, זאת סיבה מספיק טובה להתגעגע לנוסטלגיה?
עכשיו הוא שותק?
רוג'ר ווטרס הודה שנכשל מבחינתו והרים ידיים השבוע נוכח "התעקשותה של להקת רדיוהד להופיע בישראל". מצד שני, אם את ההופעה של ג'סטין ביבר שלשום ואת זו העתידית של בריטני ספירס ווטרס לא ניסה למנוע, אנחנו צריכים להבין שזה חלק מהפעילות שלו נגדנו?
מי כאן המטורלל?
ועדיין בחג העצמאות: בתחילת השבוע, לקראת סיומו של יום הזיכרון לחללי צה"ל, ורגע לפני תחילתו של יום העצמאות, רואיין בערוץ 2 פסיכיאטר שהתבקש להסביר איך ייתכן שהישראלים נמצאים בשפיץ העליון של "מדד האושר העולמי". נראה שמנקודת מבטם של האינטלקטואלים מהערוץ השני, אם טוב לנו, ברור שאנחנו צריכים פסיכיאטר, כי הרי כל כך נורא כאן, ועוד לא אמרנו כלום על ראש הממשלה, אבל תנו להם עוד חצי דקה וגם זה יגיע. טוב לנו? באמת? אז צריך לשלוח אותנו לטיפול. או בלשונו של המראיין הנפוח־מחשיבות־עצמית: "או שאנחנו מטורללים, או שלא הבנתי משהו".
ובכן, מחשש שהמראיין שהזעיק לאולפן את הפסיכיאטר אכן לא הבין משהו, או אפילו לא מבין כלום, כדאי אולי ללכת אל הנאורה שבממלכות תבל, רומניה. יום אחד הגיע טלפון לחברת פרוטו־גז מאדם שנשמע נסער: "אתם חייבים להגיע אלי מהר, אשתי מאיימת להתאבד בשאיפת גז".
נציגת השירות ענתה: "סלח לי, אבל אתה לא צריך אותנו, תזעיק מייד פסיכיאטר".
האיש אמר: "את לא מבינה, אני חייב אתכם, נגמר לנו הגז".
כה אמר
1. שר החוץ הגרמני, זיגמר גבריאל, עמד על כך שבמהלך ביקורו בארץ ייפגש עם נציגי "שוברים שתיקה" ו"בצלם". הוא צדק: הטענות שיהודים רוצחים ומתעללים באחרים נשמעות בגרמנית הרבה יותר טוב.
2. השר הגרמני גם אמר שאם ראש הממשלה בנימין נתניהו יחליט שלא ייפגש איתו, לא תתרחש שום קטסטרופה. גם בזה הוא צדק. נתניהו לא נפגש איתו ואכן לא התרחשה שום קטסטרופה.
3. ואגב, אם השר הגרמני היה מקדים את ביקורו בכמה שבועות, הוא היה יכול לא רק להקשיב לאגדות של "בצלם" ו"שוברים שתיקה", אלא גם לבקר באחד ממפעלי עשיית המצות בהדרכתם.
.4 בראיון שבו ניסה להסביר את התנהגותו, אמר השר הגרמני, בין היתר, כך: "אין עוד עם שסבל לאורך ההיסטוריה כמו היהודים מלאומנות ומשוביניזם". גם הפעם השר הגרמני צדק. התנהגותו של זיגמר גבריאל בישראל היתה בהחלט ביטוי של לאומנות גרמנית ושוביניזם גרמני.
כש"בצלם" לא צילמו
השבוע ירו חיילים למוות בצעיר שנופף בסכין והתקרב לחיילת שעמדה במחסום. הפעם אף אחד לא התלונן. זה לא קשור לכך שהפעם זה שניסה לדקור היה יהודי, נכון?
ואם כבר מדברים
אחד מחברי הכנסת של הרשימה הערבית המשותפת אמר לפני כמה ימים בראיון שהוא מקווה שבעקבות שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים, הישראלים יתרשמו ויתחילו לתמוך במאבק המחבלים הכלואים.
התקווה שנתמוך באסירים הביטחוניים, מזכירה את אותו גבר שטייל ברחוב עם אשתו והחותנת. לפתע הגיחו מאיזו פינה שלושה בריונים והחלו להכות באכזריות את החותנת. הבעל זז הצידה והביט במתרחש.
האישה היתה בהלם וצרחה על בעלה: "אתה לא מתבייש, אתה לא מתכוון לעזור?"
הבעל ענה ברוגע: "לא, נראה לי ששלושה זה מספיק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו