בעת שהחלטה מבישה נוספת התקבלה באונסק״ו, שהיתי באיטליה. מובן מאליו שאף אחד ב״ארץ המגף״ לא התעניין בה. העניין היחיד של האיטלקים באונסק״ו בימים אלה מסתכם בקמפיין שמטרתו לגרום לארגון להכיר בפיצה האיטלקית כמורשת כלל־עולמית. גם אם זה לא יקרה, גאוותם של האיטלקים בפיצה לא תתערער כהוא זה. וכך, להבדיל, גם אנחנו צריכים להתנהל.
עם או בלי אונסק״ו, ירושלים היא סלע קיומו של העם היהודי, בירת ישראל, וכל אחד אחר הוא רק אורח בה. אין ירושלים בלי ישראל, ואין ישראל בלי ירושלים. נשתדל להסביר פנים לכל אורח בשעריה, אבל נשתדל עוד יותר לנהוג מנהג בעלים - להעמיק את אחיזתנו בכל חלקי העיר ולמחוק כל ניסיון להטיל ספק בעתידה, בין שהוא מגיע מכיוון ארגון בינלאומי חסר תוחלת, חשיבות ומעש ובין שמכל כיוון אחר. חזרנו אל בורות המים, לשוק ולכיכר, ואין איש שיוכל לעצור את התהליך ההיסטורי של שיבת העם היהודי לארצו.
מבט מושכל בהצבעת מדינות העולם באונסק״ו מגלה כי ישראל דווקא עושה חיל בגיבוש בריתות ובהשגת תמיכה בינלאומית. תוצאות ההצבעה אמנם היו ידועות מראש בשל הרוב האוטומטי של מדינות האיסלאם, בתוספת הארצות שנאלצות להיגרר אחריהן. ואולם גדל מאוד מחנה המתנגדים להחלטה המטורפת והנמנעים. תרשו לי לנבא כי ככל שנמשיך בעמידה חסרת פשרות על זכויותינו, כך המחנה השפוי הזה ילך ויגדל. מי שלא יצטרף אליו יישאר לא רלוונטי ויהפוך דוגמה ומשל לניתוק מן המציאות (עיין ערך שבדיה).
איטליה תמכה בישראל והצביעה נגד ההצעה ההזויה, שמתיימרת לנתק את ירושלים מישראל. כל איטלקי שדיברתי איתו על כך התפלא: ״איך אפשר להצביע אחרת? איך אפשר להצביע נגד האמת?״ ישראל עשתה ועושה רבות כדי להביא את האמת אל רחבי העולם, גם אל פינותיו הרחוקות ביותר. משרד החוץ, המשרד לעניינים אסטרטגיים וגופים אחרים משקיעים מחשבה רבה במערכה ונעזרים בארגוני החברה האזרחית. אף המסר השתדרג. במקום גמגום וקולות מתנצלים ישראל מדברת בצורה ברורה וכנה: בארץ ישראל קם העם היהודי, היא שייכת לו בדין, וכל הנימוקים ההיסטוריים, המשפטיים, הביטחוניים והאחרים רק מחזקים זיקה זו. ככל שיקדימו עמי האזור לקבל את המציאות החד־משמעית הזאת, כך ייטב להם.
עוד יש הרבה לשפר במאמץ הבינלאומי. בחלק ניכר מאומות העולם יש בורות מדהימה ביחס למדינה היהודית, עברה והווייתה העכשווית. נאום התגובה של שגריר ישראל באונסק״ו, כרמל שאמה הכהן, עשוי מן החומרים היכולים לחדור את חומת הבורות הזאת. אלא שנדרשים כלים מתוחכמים ויעילים על מנת להביא את החומרים האלה אל קהלי היעד. הקמת רשת של מרכזי תרבות ישראל בבירות העולם עשויה להיות כלי כזה. מערכות מרכזים דומות יש זה עשורים לצרפת, לאיטליה, לגרמניה, לבריטניה ואף למדינות קטנות יותר. בעולם גלובלי ומקושר רשת כזו מאפשרת לדבר ישירות אל האזרחים בלונדון, בפאריס או ברומא, בלי להיזקק למתווכי מידע מקרב כלי התקשורת או ארגונים בינלאומיים. אם נרצה שהם ילמדו על ירושלים מפינו, ולא מפי אונסק״ו, נצטרך להמשיך ליזום גם בתחום הזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו