איראן: אל תצפו לבשורה אמיתית

אחרי מערכות בחירות סוערות ומפתיעות ומשאלי עם דרמטיים לא פחות בארה"ב, בבריטניה, בצרפת ואפילו בטורקיה, מגיע גם תורה של איראן. בעוד שבועיים, ב־19 במאי, ילכו 50 מיליון אזרחי המדינה לבחור נשיא לארבע השנים הבאות, ובינתיים מערכת הבחירות הולכת ומתחממת, המועמדים היריבים מחליפים מהלומות והמתח גואה ברחובות הבירה טהרן.

אבל אל חשש. זהותו של המנצח בבחירות ידועה מראש, ולמרבה ההפתעה, הוא אפילו לא טרח להציג את מועמדותו בבחירות. מדובר כמובן בעלי חמינאי, עסקן ולמדן דתי מדרג ג', שהפך לאחר מותו של האייתוללה חומייני למנהיגה העליון של הרפובליקה האיסלאמית של איראן. הנערים יכולים לכן לשחק לפניו במערכת הבחירות, אבל לו שמורה זכות המילה האחרונה.

ובכל זאת, עבור מרביתם המכרעת של האיראנים, הנשיא - המופקד על יצירת מקומות עבודה, על מאבק בשחיתות וביוקר המחיה ועל אספקת מזון - חשוב לא פחות מהמנהיג העליון, העסוק בשאלות הרות גורל שלבוחר האיראני הממוצע אין בהן עניין, דוגמת המעורבות האיראנית בסוריה ובתימן, הסיוע לארגון חיזבאללה וכמובן שאלת הגרעין והיחסים עם ארה"ב. 

יותר מ־1,600 איש הגישו את מועמדותם בבחירות לנשיאות, ובהם 137 נשים. אבל 12 חברי "מועצת שומרי החוקה", שמונו או נשלטים כולם בידי חמינאי, פסלו את מרביתם. בין אלו נמצא, אגב, גם נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינג'אד, שניסה את מזלו למרות "עצה" מפורשת שקיבל מחמינאי שלא להגיש את מועמדותו. לשניים מערכת יחסים טעונה, על רקע מחלוקות שעניינן כבוד ואגו, עוד מזמן כהונתו של אחמדינג'אד כנשיא.

בבחירות יתמודדו אפוא הנשיא היוצא רוחאני בן ה־69, המבקש להיבחר לתקופת כהונה שנייה, ומולו כמה מועמדים הנמנים עם המחנה השמרני באיראן. הבולטים שבהם הם ראש עיריית טהרן, מוחמד־באקר קאליבאף, ואיש הדת השמרני אבראהים ראיסי. איש אפור וחיוור זה היה אחראי בשלהי שנות ה־80, כאשר שימש סגן התובע הכללי של טהרן, להוצאות להורג המוניות של מתנגדים פוליטיים.

לפני ארבע שנים נישא רוחאני על כתפי צעירים דורשי שינוי ורפורמה שקיוו כי יחולל שינוי בתוככי איראן, ובעיקר ישפר את המצב הכלכלי במדינה. הבעיה היא שרק חלק קטן מהתקוות שהללו תלו בו התגשמו. רוחאני חתם אמנם על הסכם הגרעין עם הנשיא אובאמה, אבל זה לא חולל שינוי דרמטי באיראן. הכלכלה אינה נוסקת ועל שינויים מבית בתחומי החברה והמדינה אפשר להוסיף ולחלום. אחרי הכל רוחאני אינו מהפכן, ומלכתחילה טעה מי שביקש לראות בו גורבצ'וב איראני. הוא שמרן הבא מתוככי הממסד האיראני ומחויב להגן עליו. ההבדל בינו לבין יריביו הוא נכונותו לגלות פרגמטיות ולפעול בהתאם למציאות המשתנה, אך כל זאת, כאמור, כדי לשמר את הקיים ולא להחריבו.

אין פלא שבעימות פומבי שהתקיים בינו לבין יריביו בשבוע שעבר הם תקפו אותו על שלא מילא את הבטחותיו לבוחרים, טענו שהפער בין העניים לעשירים באיראן גובר וקראו בציניות אופיינית ל"צדק חברתי". אבל ההערכות הן שרוחאני ינצח, שכן לתומכיו המאוכזבים אין מועמד אלטרנטיבי לבחור בו במקומו. 

ובכל זאת, גם בטורקיה השכנה התנגדו תושבי הערים הגדולות לארדואן, וזה ניצח נישא על כתפי בוחרים מאזורי הכפר והפריפריה. תרחיש כזה יכול לחזור על עצמו גם באיראן. אבל כל זה אינו משנה מכיוון שההגה נותר בידי המנהיג העליון, חמינאי. הבחירות האמיתיות והמכריעות יהיו כנראה אלו שבהן תיקבע מאחורי דלתיים סגורות זהות מחליפו, כשהמנהיג העליון הקשיש והחולה יסתלק מן העולם. 

שינוי באיראן בוא יבוא ויום אחד יפילו האיראנים את שלטון האייתוללות השולט בהם. אבל לכך נדרשת סבלנות רבה. איראן לא תיוושע אפוא בבחירות הקרבות לנשיאות, גם אם יזכה בהן כמצופה הנשיא המכהן רוחאני.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו