כך הקמנו את "תגלית"

פגישה שערכתי עם מייקל סטיינהרדט בקיץ 94' היתה הניצן ל"תגלית" - שהפך לפרויקט ציוני ענק, שהתורמים הגדולים ביותר לו הם ד"ר מרים ושלדון אדלסון • השבוע ייסגר מעגל, כשסטיינהרדט ידליק משואת עצמאות

23 שנה לאחר שהממסד היהודי בארה"ב ובישראל, רובו ככולו, יצא בשצף קצף נגד הרעיון שהעם היהודי יממן נסיעות חינם של צעירים יהודים לישראל, ידליק בעל ההון הניו־יורקי, מייקל סטיינהרדט, משואה ביום העצמאות, לציון חלקו בהקמת מיזם "תגלית" ובמימונו.

על רקע השיעור הגבוה של נישואי התערובת, והעובדה שצעירים יהודים מעדיפים יעדי תיירות שונים מישראל, העליתי בראשית 1994 את הרעיון שצעירים יהודים יוכלו להגיע לארץ בקבוצות, ולשהות בה ימים אחדים בחינם. הערכתי שטיול חינם שכזה יהיה אטרקטיבי מבחינת צעירים רבים, וכשיגיעו - ייחשפו לישראל, ובעיקר זה לזה, מה שעשוי להגביר את זיקתם לקולקטיב היהודי.

בארץ טענו נגדי כי יש לסייע קודם כל לעניי ישראל, ורק אחר כך לקנות כרטיסים עבור צעירים מפונקים מן העולם היהודי. בעולם טענו כי הדבר יפגע במערכת גדולה של תוכניות לביקור בישראל במימון משותף של הקהילה והמשפחות. אכן, היו תוכניות רבות כאלו, אך מספר המשתתפים הכולל בהן לא עלה על אלפים מעטים בשנה, והללו היו בעיקר צעירים מבתים יהודיים מחויבים מאוד. אני רציתי להקיף גם את מי שאינם רשומים בקהילות, ואף את מי שנולדו מנישואים בין יהודים ללא יהודים.

ביוני 1994 הגעתי לביקור עבודה בארה"ב, בתפקידי כסגן שר החוץ, ובשבת קבעתי פגישה עם סטיינהרדט, שנחשב לגאון הבורסה ואשר ידעתי על התעניינותו הרבה במיזמים הקשורים בהמשכיות יהודית. הוא הזמין אותי לחווה שלו בצפון ניו יורק, שהיתה גם גן חיות, וכשהגעתי הוא היה בסיור בגן. כששב הביתה פגשתי איש עב כרס, במכנסי ברמודה, פנים אדומות, לוהטות מן השמש, וכובע חאקי גדול, שהיה אמור להגן עליו מן השמש.

הוא סיפר לי את סיפור חייו המדהים (שפורסם אחר כך גם בספרו האוטוביוגרפי), כבן לאב טוב לב אך נוכל שבילה חלק נכבד מחייו בבתי סוהר בשל מעשי מירמה, כאשר מייקל הקטן מוצא עצמו יושב על ספסלי הקהל, מתבונן בתהליך המשפטי שאביו היה בו השחקן הראשי, מקווה לזיכויו של האיש שאותו אהב ולא הבין איך נקלע לעולם הפשע, ומתאכזב פעם אחר פעם מהרשעתו. מייקל עצמו נמשך לבורסה, השקיע במניות מנעוריו ועשה חיל.

הגעתי אליו עם יועצי, גדי בלטיאנסקי, ועם משנה סדורה ומפורטת באשר לגיל הצעירים שיוזמנו ארצה, הערכת עלות המיזם לשנה, ההכנסות הצפויות לישראל ודרכים אפשריות למימונו. הצעתי שיממן ניסוי של המיזם בפדרציה יהודית אחת בארה"ב, כדי לבחון כמה היבטים כמו עצם הנכונות של הצעירים להגיע לישראל אם הביקור יוצע להם בחינם. 

סטיינהרדט היה חיובי מאוד באשר לעצם הניסיון ליזום רעיונות הכרוכים בהמשכיות יהודית. באותם ימים היה נתון רובו ככולו בהקמת מרכז לצעירים יהודים בניו יורק, שבו יוכלו לשמוע מוסיקה, לרקוד, לשתות בבר ולקרוא עיתונים וספרים. הוא גם מימן הצגה נפלאה בברודוויי ("לילה אחרון בבליהו", על מפגש בין צעירים יהודים מגרמניה לצעירים יהודים מרוסיה, שהגיעו לארה"ב מאוחר יותר ונחשבו אנשים פשוטים), אבל לא חשב שביקור חינם בישראל הוא דבר מעשי. הוא היה מוכן לממן סקר בנושא זה, ולא חשבתי שזה חיוני. נפרדנו כידידים.

במהלך השנים הבאות עשיתי מאמצים רבים לקדם את המיזם. הסוכנות היהודית ראתה בו איום על עצם קיומה, ולחמה נגדו ככל שיכלה. בוועדת הקליטה של הכנסת היתה לו התנגדות רבה, וקרן אור היתה תמיכתו של מי שהיה אז ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, שעודד אותי לממש את הרעיון למרות ההתנגדות שבה נתקלתי. הפילנתרופ החשוב צ'ארלס ברונפמן, למשל, ניסה לשכנע אותי שדברים שניתנים בחינם אינם נחשבים. לכן - כך האמין - הרעיון לא ימשוך צעירים רבים, ומי שירצה באמת להגיע לישראל יהיה מוכן לשלם עבור הכרטיס והשהות. הוא כתב לי מכתב ארוך שבו ניסה להסביר מדוע אין סיכוי למיזם כזה להצליח.

 

כמעט ויתרתי

ואז חזר סטיינהרדט לתמונה. הוא הגיע ארצה ביולי 1997 וביקש להיפגש איתי לארוחת בוקר. לא ידעתי למה לצפות, והוא הפתיע אותי. שנה קודם לכן סגר את החברה העסקית שלו, והחליט להקדיש את עצמו בעיקר לפעילות יזמית יהודית. לדבריו, לא היה רוצה להשחית את זמנו על מיזמים קטנים פה ושם אלא להתמקד בדבר גדול, ולהפתעתו, כשסקר את הרעיונות השונים לא מצא הצעה רחבה יותר מזו שהעליתי, האמורה לגעת בכל היהודים הצעירים בעולם. הוא ביקש לקבל ממני את כל מה שכתבתי על כך וכל מה שכתבו עבורי, ואמר כי הוא מתכונן לבקר למחרת אצל ידידו, צ'ארלס ברונפמן, שגם הוא שהה אז בירושלים, ולנסות לממש את הרעיון באמצעות מימון משולש של פילנתרופיה יהודית בעולם, ממשלת ישראל והקהילות היהודיות שיוכלו להרשות זאת לעצמן. 

סיפרתי על השיחה הארוכה שהיתה לי עם ברונפמן ועל התנגדותו הנחרצת והמפורטת במכתבו לרעיון של טיולים בחינם. סטיינהרדט הבטיח לשכנע את ידידו, ואמר לי כי את כל השקעותיו בעולם היהודי הוא עושה עם ברונפמן. חששתי ששמחתי היתה מוקדמת מדי. לא האמנתי שברונפמן ישנה את דעתו, אבל למחרת בערב התקשר אלי סטיינהרדט והודיע, בטון של מנצח, כי "צ'ארלס איתנו".

סטיינהרדט נכנס למיזם הביקור בארץ בכל ליבו. הוא שוחח עם בעלי הון יהודים שהסכימו, עקרונית, לתרום, ויחד עם ברונפמן נפגש עם ראש הממשלה נתניהו כדי לדעת אם ממשלת ישראל תסכים לממן שליש מהוצאות המיזם. השניים קיבלו תשובה חיובית במקום (המימוש נעשה שנתיים אחר כך). הנכונות הממשלתית הביאה עוד תורמים פרטיים שבהם לין שוסטרמן, ומאוחר יותר גם את התורמים הגדולים ביותר ל"תגלית", ד"ר מרים ושלדון אדלסון.

לא הייתי רחוק מוויתור על הרעיון לפני אותה ארוחת בוקר מפתיעה ששינתה הכל. "תגלית" הפכה ברגע אחד מחלום למציאות. בסוף שנת 2000 הגיע המטוס הראשון ובו סטודנטים יהודים שבאו במסגרת התוכנית. מאז מגיעים ארצה מדי שנה כמחצית בני השנתון היהודי בתפוצות. אלמלא שינה סטיינהרדט את דעתו, קרוב לוודאי שזה לא היה קורה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו