צפירת הזיכרון חייבת להפוך לאזעקת חירום

בשבוע שעבר פורסם עוד דו"ח של מבקר המדינה בנוגע לטיפול הלקוי של המדינה בניצולי השואה ועל עשרות אלפי ניצולים שחיים עדיין בעוני מחפיר בישראל.

"מגיע להם לסיים את חייהם בכבוד", כתב המבקר, אך בפועל הרשויות אינן מצליחות לפעול בתיאום ורוב המשאבים שהובטחו לטיפול בניצולים אינם מגיעים ליעדם.

מצבם של ניצולי השואה חמור לא רק בישראל. כיום חיים ברחבי העולם כ-400 אלף ניצולי שואה כאשר כ-280 אלף מהם חיים בעוני. בישראל כל ניצול רביעי הוא עני, בארה"ב כשליש מתוך 100 אלף ניצולים חיים בעוני ובמדינות ברית המועצות לשעבר ישנם עוד כ-110 אלף ניצולי שואה שחיים בעוני מחפיר בשל היעדר כל רשת ביטחון סוציאלית בעבורם.

במסגרת עבודתי אני פוגש מאות ניצולי שואה עניים. ברחבי ברית המועצות לשעבר העוני בו הם חיים הוא מזעזע ממש ומגיע עד כדי רעב וחולי בלתי נתפס. גם בישראל המראות לעיתים מצמררים כאשר ניצולי שואה נאלצים לקבץ נדבות או לחיות בגפם תוך שהם מתלבטים בין רכישת מזון או תשלום חשבון החשמל או השכירות.

מכל מפגש אני יוצא בתחושת אכזבה קשה ממדינתי ומעמי. אני תוהה כיצד יכול להיות שהקהילה היהודית בעולם, שהיא העשירה והמשפיעה ביותר בכל ההיסטוריה, שרבים ממנה הם נצר לניצולי שואה שזכו לשקם את חייהם באמריקה, אירופה או ישראל, אינה מסוגלת או רוצה לפעול להבטחת רווחתם של ניצולי השואה שגורלם שפר עליהם פחות וזקוקים היום להצלה?

המסר המרכזי של יום השואה ב-70 השנים האחרונות הוא "לעולם לא עוד", כאשר הכוונה היא לא לאפשר עוד לעם היהודי או כל מיעוט בעולם לסבול מרדיפה על רקע גזעי או דתי. אך לדאבוני הציווי היהודי של "כל ישראל ערבים זה לזה" טרם הופנם, לא על ידי ההנהגה שלנו ולא על ידנו האזרחים.

ממדינת ישראל כבר התאכזבתי לצערי. למרות שמוטלת עלינו החובה להמשיך ולחשוף את מחדליה ולדרוש ממנה תיקון. אך לצד זאת, אני מאמין כי החברה הישראלית והקהילה היהודית, וגם מיליוני נוצרים אוהדי ישראל שכפרת עוון השואה הוא ערך עליון בעבורם, חייבים ויכולים לקחת אחריות ולפעול עוד היום.

הגיע הזמן, שלצד הזיכרון של הנרצחים, נפנים באמת את האחריות שיש לנו כחברה למי ששרד את התופת רק כדי להגיע לכדי מצוקת רעב במדינת היהודים או במקומות אחרים בעולם. הצפירה הנשמעת ברחבי הארץ חייבת להפוך לאזעקת חירום בעבורנו לפעול עכשיו כי בכל יום הולכים לעולמם עשרות ניצולים ובקרוב לא נוכל יותר לתקן את העוול האיום, לו אנו אחראים במו ידינו, במעשה או במחדל.

הכותב הוא נשיא הקרן לידידות

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו