מה יש ל"מומחי הביטחון", שדחפו לשלום עם רוצח הילדים אסד, להגיד השבוע? • למה שותקים חסידיו השוטים של אובאמה? • מי ניסה לפגוע בתרבות העדה הרומנית? • ואיך נביע תמיכה באסירים הביטחוניים?
ביום שלישי השבוע בשעות הבוקר, בין 10:00 ל־11:30, החלו זורמים לדפי הפייסבוק הערביים הצילומים מהעיר הסורית המוכה אידליב. הנשיא בשאר אסד שלח את מטוסיו להפציץ את העיר בגז עצבים מסוג סארין. המוות היה קשה ובייסורים, אבל מהיר. ערימות של גוויות מילאו את הרחובות, בעיקר של תינוקות וילדים תמימים, שנראו כמי ששוכבים ללא פגע, כאילו נרדמו לפני רגע. אבל הם היו מתים. הגז חנק אותם. אלו היו תמונות זוועה קשות ובלתי נתפסות. מוות שקט.
המראות המזעזעים הללו החזירו אותנו רק כמה שנים אחורה, לתחילת מלחמת האזרחים בסוריה, אז ניהלו כמה "מומחים" שלנו ל"שלום וביטחון" - שורה של אלופים במיל' ופרופסורים "יודעי דבר" - דיונים מלאי חשיבות עצמית, מנסים לשכנע אותנו שצריך לחתום מהר על הסכם שלום עם אותו אסד, ושזו הזדמנות היסטורית שאסור להחמיץ. פעם אחר פעם הסבירו לנו שאסד אמנם מנהל מו"מ בקשיחות, אבל מהרגע שהוא חותם - אפשר לסמוך על המילה שלו. רק צריך לתת לו את רמת הגולן, וכבר אפשר להזמין מקום בכל אחת מהחומוסיות של דמשק.
למזלנו, במקום לרוץ ולנגב, "סרבני השלום" הפרימיטיביים שלנו לא השתכנעו. הלאומנים הקיצונים הללו שוב הוכיחו שלערבים אין עם מי לדבר, אבל זה לא עצר את הגנרלים
והפוד־פרופסורים שלנו מלהמשיך ביוזמות שלהם - עכשיו בדיוק הם מנסים למכור לנו את הסיסמה "להציל את ירושלים היהודית", על ידי חציית העיר לשתיים. נותר רק לקוות ש"סרבני השלום" ימשיכו במלאכתם הפרימטיבית, ויזכירו למומחים מטעם עצמם שילדי אידליב הנטבחים עונו למוות אחרי שאסד - ההוא שאפשר לסמוך על המילה שלו - חתם על הסכם הפסקת אש.
ואותו אסד, שחתם כי חיסל את כל מאגרי הנשק הכימי שלו, היה יכול לשבת עכשיו עם דאעש על שפת הכנרת, לו "סרבני השלום" לא היו עומדים מול אנשי ה"שלום וביטחון" הפסאודו־אינטלקטואלים, ותמונות גוויות הילדים ברחובות, ישמור האל, היו מגיעות מטבריה. מה יכול להעיר את "יזמי השלום"? אולי אם נכניס אותם למרתף שעל הקיר שלו מוקרנים,
ללא הפסקה, צילומי קורבנות אידליב. אבל רק אולי.
בעניין זה, ראוי להיזכר בסיפור הבא מתוך כתבי רבי אלתר דרויאנוב, כרך ב': וילהלם (השני, הקייזר הגרמני) נכנס לביקור אצל פרנץ־יוזף (הקייזר האוסטרי) ומצא אותו מצטער. אמר לו: "על מה אתה מצטער, סבא?" (פרנץ־יוזף הזקן היה מבוגר מווילהלם ב־50 שנה לפחות).
ענה לו הזקן: "על פרמישל (עיר במזרח פולין) אני מצטער, שלכדוה הרוסים".
החזיר לו וילהלם: "תנוח דעתך, סבא. לא הרוסים לכדו את פרמישל, אלא פרמישל לכדה את הרוסים".
או בעברית קלה, ייתכן שהילדים המתים באידליב יאלצו את תומכיו של אסד להתרחק ממנו. הסיפור עדיין לא נגמר.
ותודה לאובאמה
ואת כל זה סיפרנו עוד לפני שהזכרנו את חסידיו השוטים של ברק אובאמה אצלנו, אלו ששרו לו שירי הלל ותהילה אחרי ההסכם היוצא מן הכלל שהשיג עם אסד על השמדת מאגרי הנשק הכימי שלו.
הם הוכתרו כאן משום מה כ"אינטלקטואלים", והיללו את ניצחון הדיפלומטיה של הנשיא האמריקני לשעבר, הגיבור שהצליח לפרק את אסד מהארסנל הכימי בלי שום ירייה. והנה השבוע ראינו את כל הנטבחים בנשק הכימי ש"הושמד" על ידי אסד נעים ההליכות, בזכות ההסכם המופלא של אובאמה, וכל חסידיו שותקים. אולי בעצם מתגרדים באי נוחות, אבל בשקט.
אם כן, זה הזמן לחזור לכתבי רבי אלתר דרויאנוב, למעשה המופלא מתקופת מלחמת העולם הראשונה: בבית המדרש אמרו כי "איוואן" (כינוי לצבא הרוסי) נעשה ירא וחרד ומרבה בברכת "אשר יצר" (הנאמרת כשיוצאים מהשירותים ולא כולם מקפידים לומר אותה).
שאל מישהו: "איזו סיבה יש לאיוואן לומר אשר יצר?"
ענו לו: "משום שבכל מקום שאיוואן יוצא ממנו, הוא משאיר שם את מה שכאשר משאירים צריך לברך אשר יצר".
לא תגנוב?
לרגל החג המתקרב, ברשת ב' יצאו השבוע נגד השימוש במילה ״לגנוב״ בהקשר של האפיקומן. המגישים שם אמרו שזה לא חינוכי. שעדיף לומר ״למצוא״.
סליחה? לא חינוכי? ומה עם המוני הישראלים ממוצא רומני? הרשו לי לייצג אותם בדיון הזה. אצלנו, מיותר כמעט להדגיש, לגנוב זה חלק מהמורשת. אתם רוצים למחוק את התרבות שלנו? לא תצליחו. הרומנים לא ייכנעו לדורסנות התרבותית שלכם. רק בשביל זה מגיע לכם שהקימו את התאגיד. נגיד ככה, לא יעזור לכם, נמשיך לגנוב את האפיקומן.
לכו עד הסוף
אחרי אסירי חמאס, השבוע הודיעו גם האסירים הביטחוניים של פת"ח על כוונתם לפתוח בשביתת רעב. ההנחה שלהם היא ששביתת רעב אמורה להפחיד אותנו. אולי אנחנו צריכים לפחד, אבל עד שזה יקרה - זו ההזדמנות להביע את תמיכתנו ולהגיד להם: לכו על זה. אל תיכנעו, אל תישברו, לכו עד הסוף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו