בימים אלה מלאו 15 שנים למבצע חומת מגן, שמבחינת המציאות בשטח התנהל כמלחמה לכל דבר ועניין. ההיסטוריה מלמדת שלעיתים אפשר להבין את המשמעות של ההתרחשויות רק בדיעבד. כבר במהלך המבצע אפשר היה לעמוד על ההשלכות האסטרטגיות שלו, ובכל זאת הזמן שעבר מאפשר מבט על האירוע המחדד היבטים נוספים על המאפיינים הייחודיים של החברה הישראלית בעיתות שיגרה וחירום.
המבצע החל במוצאי הפסח בעקבות הפיגוע הקשה במלון פארק בנתניה ולאחר כשנה וחצי של פיגועי התאבדות. מתקפת הטרור הקשה כוונה לרובד התודעתי של החברה הישראלית וביקשה לשחזר את ההישג של חיזבאללה בלבנון: לגרום לישראל לסגת באופן מוחלט משטחי יהודה ושומרון - גם משטחי B ו־C - ולהפכה ל"מלחמת העצמאות" של הפלשתינים להקמת מדינה "בזכות" ולא "בחסד".
האפשרות לחזור ולהשתלט על ערי יהודה ושומרון עלתה בחודשים שקדמו למבצע שוב ושוב. אצל חלקים בחברה הכוונה הזו נתפסה כלא לגיטימית, שכן היה בה למעשה ביטול של הסכמי אוסלו. אלה טענו גם שהשתלטות צה"ל על הערים והלחימה בסמטאות תעלה במחיר של מאות חיילים הרוגים. הם גם טענו שאם אכן יידרש צה"ל למהלך כזה וייאלץ לגייס למילואים, היקף ההתגייסות לא יעלה על 70 אחוזים - הערכה שתאמה את הלכי רוח שנשמעו בציבוריות הישראלית, שלפיהם האתוס הישראלי השתנה והחברה אינה עוד חברה מגויסת כשהיתה. גם הרשות הפלשתינית הניחה שמהלך כזה לא יקרה, ועל כן הרשתה לעצמה למתוח את החבל.
המציאות היתה שונה לחלוטין. היקף המתגייסים לא רק שלא קטן, אלא אף הגיע לכ־120 אחוזים. זהו מספר דרמטי. אנשי המילואים עזבו משפחות בחול המועד, תוך שהם מודעים לסכנה שבלחימה בשטח הבנוי ולסיכוי הלא מבוטל שלא יחזרו בשלום. בהיבט האישי, זה היה מחזה מדהים. ביקרנו את המתגייסים בסככות הגדודים בגשם שוטף בשעת לילה מאוחרת. התפוסה היתה מעבר למצופה ואף ניכר היה שחסר ציוד אישי. רווחה אז האמירה שבהיקף הגיוס הזה ניצחנו והשגנו את מטרות המבצע עוד לפני שירינו את הכדור הראשון. בקרב על הרוח והתודעה - ההירתמות של חיילי המילואים סימנה את הכיוון הברור.
היה בכך ביטוי לחוסן הלאומי ולנכונות לשאת במחיר השמירה על ביטחון המדינה כבעבר. החברה הישראלית הוכיחה לעצמה ולאויביה פעם נוספת שבשעת חירום, ובלית ברירה, היא יודעת להתגייס במלוא העוצמה, לשלב כוחות ולגלות סולידריות, ולהתעלות מעל הפלגנות והסכסכנות שבשיגרה. היא אותתה לאויביה שאבוי להם אם יקישו מהתנהלותה בשיגרה על אופן התנהלותה בשעת חירום.
התובנה הזו רלוונטית ומחוברת ישירות גם לימינו אנו. החוסן הלאומי, כוח העמידה והמוטיבציה הלאומית הם מרכיבים יסודיים בתפיסת הביטחון הלאומי של ישראל, כפי שנוסחה בתורת הביטחון הלאומי בשנות ה־50 על ידי בן־גוריון, וכפי שמוזכר במקורותינו: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות".
עוד נכונו לחברה הישראלית אתגרים קיומיים לא פשוטים. גם היום יש המבקשים להעריך בהערכת חסר את כוח העמידה של החברה הישראלית ואת הנכונות שלה להתמסר להגנתה, ומציירים אותה כחברה שהולכת ונחלשת. אי אפשר להתעלם מהתמורות התרבותיות העוברות על החברה הישראלית. אולם כאז כן עתה, התמורות הללו גורמות לשינויים במעטפת החיצונית של הזהות, ואינן חודרות לתוככי ליבת האתוס הישראלי והחוסן הלאומי. ההסתכלות והבירור ביחס לחומת מגן מעידים באופן הברור ביותר שאם יהיה צורך בכך, ואכן תתרגש על ראשנו סכנה מוחשית - כוח העמידה והחוסן הלאומי יתגלו בשיא עוצמתם. מוצע לאויבינו שלא להביא זאת לידי מבחן.
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר "מאיר הראל" במודיעין ובאופקים ושימש סגן מפקד חטיבת השריון "יפתח", שפעלה בשכם במבצע חומת מגןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו