איפה אין דיקטטורה? • למה השחיתות בתעשייה האווירית גייסה את ישו? • איך מייצרים גושי יישובים ביו"ש? • את מי באמת מעניינות עלילות התאגיד? • וממה מפחדים אסירי חמאס?
האופנה האחרונה אצל הממונים על איך נכון לחשוב היא דיונים על הסכנה לדמוקרטיה. לא משנה מה הרקע לעניין: חוק כזה או אחר, מינוי שופטים, תקציב לתיאטרון שמהלל רוצח גזעני. בכל דיון כזה לא צריך יותר מחצי דקה כדי להגיע למסקנה שמדובר בסכנה לדמוקרטיה. בסוגריים, יש משהו משותף לכל הדיקטטורות: אסור לדבר בהן על סכנה לדמוקרטיה. במקום שמדברים על סכנה לדמוקרטיה - אין דיקטטורה.
האזהרות מפני דיקטטורה הן הזדמנות להיזכר בשליט דגול שלא היה קרוב ממנו לדיקטטורה, החבר צ'אושסקו, שליט רומניה: לאחר שנמסר לשלטונו על הידלדלות המטבע הזר בבנק המרכזי, ציווה על הסקוריטטה למצוא אזרחים המחזיקים בדולרים ולהחרים את הכסף. יום אחד עצרו סוכני הסקוריטטה יהודי שמישהו הלשין עליו. הוא הובא לחקירה במטה המודיעין החשאי, לא לפני שנשלח למרתף העינויים.
תחילה, בחדר החקירות, ניסה החוקר לשכנע את היהודי: "תראה כמה מפעלים אנחנו בונים. ממש לפני כמה ימים סיימנו להקים את מפעל הייצור של מכוניות דלתא, גאוות רומניה בעולם כולו. אנחנו סוללים כבישים, בונים גשרים - והכל לטובת הפרולטריון. אבל מה לעשות, נגמר לנו הכסף, ולך יש הרבה דולרים. למה שלא תעזור לחבר צ'אושסקו להמשיך להביא גאווה לאזרחי רומניה?"
היהודי ענה: "מי שסיפר לכם שיש לי דולרים - רימה אתכם. אין לי".
החוקר כעס והחזיר את היהודי למרתף העינויים. אחרי כמה ימים ביקש היהודי שיביאו אותו אל החוקר. החוקר הגיע מייד אל היהודי ואמר לו: "אני רואה שקיבלת סוף־סוף שכל והחלטת לגלות לנו היכן החבאת את הדולרים".
ענה היהודי: "דווקא לא. אין לי דולרים ומעולם לא היו לי. רציתי רק לתת לך עצה שתעביר הלאה לחבר צ'אושסקו".
"מהי העצה שלך?" שאל החוקר.
והיהודי ענה: "העצה שלי היא שמי שאין לו מספיק כסף, שלא יקים מפעל למכוניות, שלא יבנה גשרים ולא יסלול כבישים. הסדר צריך להיות הפוך - קודם להשיג כסף ואחר כך לבנות".
מלוח מדי
עורך הדין של יאיר כץ, אחד העצורים בפרשת השחיתות בתעשייה האווירית, ביקש לשחרר אותו ממעצר בטענה שהעצור הוא "מלח הארץ". לא בטוח שעורך הדין יודע מה מקורו של הביטוי "מלח הארץ". ובכן, מקורו הוא ב"דרשת ההר" של ישו למאמיניו (שמסכמת בתמצית את עקרונות הנצרות): "ואתם מלח הארץ, ואם המלח יהפוך לתפל, במה ימליחו אותו?"
לפי הפרשנות הנוצרית הרווחת, מדובר במשל: ישו אומר למאמיניו כי בזכות אמונתם בו הם כמו מלח במאכל, נותנים את הטעם לקיומה של האנושות ועליהם להיזהר לבל יהפכו ל"תפלים", כי אז האנושות תאבד את משמעות הקיום שלה. במילים אחרות, כאשר עורך הדין מנסה לשחרר את החשוד בשחיתות, הטענה שלו היא שמדובר באדם שהחשדות נגדו במעשי שחיתות, לכאורה, נותנים את המשמעות לקיומה של האנושות. כיוון שכך, חייבים לשחרר את החשוד, וחבל שכבוד השופט לא נענה לבקשה.
הכשרת היישוב
לפי הדיווחים, שלא בטוח שהם נכונים, האמריקנים מוכנים לבנייה בהתנחלויות, אבל רק בגושים, ולא ביישובים המבודדים. אפשר להגיע לפשרה: לבנות הרבה ביישובים המבודדים, עד שהם יהפכו לגושים - וכל הבנייה תוכשר.
נגיד תאגיד
בימים האחרונים נאלצתי לבלות 24 שעות בחדר מיון בבית חולים מהגדולים בארץ. זו היתה אזעקת שווא, הכל בסדר. המקום היה עמוס בצורה נוראה. האחיות והרופאים עבדו תחת עומס עצום. מדי פעם מישהו רצה לשמוע חדשות. בכל פעם שזה קרה נשמעה אנחת ייאוש מכל עבר: "עוד פעם התאגיד הזה, לא נמאס להם?" ומייד אחר כך קריאות מכל עבר, "תסגור את הרדיו, אין כוח".
הטחינה הבלתי פוסקת של עלילות התאגיד, עניין שמעסיק רק את מי שמגישים את תוכניות האקטואליה, מלמדת בעיקר על התנשאות. כאילו מה שמעסיק את המגישים והכתבים צריך להטריד את כולנו. מה יהיה השלב הבא? פאנל באולפן שידון בשאלה איזה סוג של קפה צריך לשים בפינת הקפה במערכת?
נראה שבכרך השני של כתבי רבי אלתר דרויאנוב זצ"ל כבר נמצא פתרון לברברת הבלתי פוסקת הזו: מעשה באדם אחד שהיתה לו אישה דברנית, והטיח האשמות כלפי האל: "בראת נשים דברניות, למה לא בראת להן תרופה, שישתקו לפחות שעה קלה ביום?" פעם אחת חלתה אשתו הדברנית. בא רופא ושם לה מדחום תחת לשונה, ושתקה כל אותו הזמן עד שהוציא הרופא את המדחום מתוך פיה.
ראה בעלה שכּך, התחרט ואמר: "לחינם הטחתי האשמות כלפי האל", ואז פנה אל הרופא ושאל: "אדוני הדוקטור, מה מחירו של כלי נפלא זה?"
עדיף כבר רעב
האסירים הביטחוניים, אנשי חמאס, איימו בתחילת השבוע לפתוח בשביתת רעב, ובשב"ס לא הבינו למה. אני יודע למה: חג הפסח מתקרב, ולכלא התחילו להגיע אריזות של גפילטע פיש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו