למרבה הצער, איש לא יוכל להשיב את מרים אילתי ז"ל לחיים. גם לא זיכוי בנה, שלאחריו נותר הרצח המזעזע שאירע בדירתה שבקיבוץ מחניים בגדר תעלומה. לפחות בשלב זה, ואולי לתמיד.
הזיכוי המהדהד, שלושה שופטים פה אחד, מלמד על כוחו ועוצמתו של ההליך המשפטי הפלילי. "מוטב לזכות 1,000 חוטאים מלהרשיע אדם אחד חף מפשע". עקרון יסוד זה, שקבע עוד לפני מאות שנים הרמב"ם, היה לאבן יסוד בתורת המשפט הפלילי.
בעיני הדיוט המתבונן מן הצד, ובמקרה זה גם בעיני הפרקליטות לפני תחילת המשפט, נראתה אשמתו של הבן תוצאה הגיונית מסתברת. בניגוד לדעה רווחת, זיכוי אינו כישלון של הפרקליטות אלא ניצחון של הציבור כולו. פרקליטות אינה אמורה להיות "קבלן הרשעות" ובוודאי אינה מחפשת הרשעת חפים מפשע. ככל גוף אחר, גם אנשיה עשויים לטעות בהערכת הראיות. כך במיוחד כאשר חלקן מתבררות רק במהלך המשפט, בעת החקירה הנגדית.
גדולתה של מערכת התביעה היא ביכולתה לשקול בזהירות ובמתינות את צעדיה כל העת: קודם העמדה לדין, אך לא פחות מכך ביכולתה לחזור בה במהלך המשפט אם מתברר שטעתה, או להודות בטעותה עם סיומו.
בית המשפט הוכיח פעם נוספת שבניגוד לטענות המושמעות תדיר נגדו, אין הוא מחזר אחר הרשעה בכל מחיר. הטלת ספק והיכולת לשקול את הראיות באופן עצמאי, בלתי תלוי, הן מסגולותיו החשובות של כל בית המשפט. במקרה זה, כמו במקרים אחרים בעבר שבהם זוכו נאשמים מאשמת רצח, מוכיח בית המשפט שיש שופטים לא רק בירושלים אלא גם בנצרת וברחבי הארץ כולה.
זר השושנים הגדול ביותר מגיע לסניגוריה הציבורית. במשאבים מועטים מאוד (בוודאי בהשוואה לסניגורי יוקרה פרטיים ולפרקליטות) הצליחו שתי הסניגוריות, בזכות מידה רבה של מקצועיות, נחישות, נאמנות ומסירות, להביא לזיכויו של נאשם שלפי קביעת בית המשפט הוא חף מפשע. עבודתן המצוינת בחקירה הנגדית, "מלכת ההליך הפלילי", סייעה לערעור מהימנות האישה, עד שעדותה היתה לגבינה שוויצרית שיש בה יותר חורים מגבינה.
הסדר הטיעון המקל שנעשה עם האישה מטריד ביותר. אכן, הסדרי טיעון הפכו להיות תופעה רווחת. במציאות הישראלית, עם העומס הבלתי אנושי שמוטל על כתפי המערכת המשפטית, הם היו ל"הכרח בל יגונה".
הדעת נותנת - וכך נוהגים דרך כלל - שהפרקליטות תכבד הסדר טיעון שחתמה עם נאשם פוטנציאלי גם אם "לאחר מעשה" מתברר שכדאיות ההסכם מוטלת בספק. מעבר לחובת ההגינות הבסיסית, הדבר נעשה גם במבט צופה פני עתיד, שמא נאשמים פוטנציאליים יסרבו בעתיד לסייע לפרקליטות בהבאת אשמים לדין אם יידעו שההסכם עימם לא יכובד. אך לכל כלל יש יוצא מן הכלל. לנוכח עדותה המגומגמת והמתפתלת של האישה, מרחפת עננה כבדה של ספק מעל ראשה.
זהו אותו מקרה חריג שבו למרות העיקרון שאין להעמיד אדם ב"סיכון כפול" לאחר שכבר הורשע בעבירה, יש למצוא את הדרך הראויה, ולו במבט צופה פני עתיד, לשם בירור האמת והאינטרס הציבורי שבהבאת אשם על עונשו, לפתוח מחדש את הסדר הטיעון ולחדש את החקירה בנושא כה טעון וחשוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו