מינויו לראש חמאס ברצועה של המפקד המיליטנטי יחיא סינוואר, חיסולו המפתיע של בכיר התנועה מאזן פוקהא וכוונת ישראל לבנות חומה שתשמוט מהתנועה את הנכס האסטרטגי העיקרי שלה, המנהרות, כבר מעלים את מדד ההסלמה ומציירים תמונה של עימות מתקרב. אבל האם אנו אכן שוב על סיפו של עימות אלים וקשה?
סינוואר יכול להצטייר כמנהיג קשוח, אכזרי ותאב נקמה בישראל, אולם ללא גיבוי בינלאומי או ערבי יהסס להיכנס להרפתקה מלחמתית עם ישראל. לפיכך אפשר להעריך שגם סינוואר יהיה רודן רציונלי. היעלמותם של דיקטטורים כסדאם חוסיין העיראקי, קדאפי הלובי, סאלח התימני, מובארק ומורסי המצרים היא דוגמה מאלפת לכך שכל רודן שנותר כיום על כיסאו מכלכל את צעדיו כך שלא ימצא את עצמו צועד בדרכם. ועוד, להבדיל מארגוני הטרור אל־קאעידה ודאעש, חמאס מבקש להפוך למדינה. הוא הקים ממשל, בונה מדינה שבדרך ומתכוון לבסס שלטון. אם לא יובטח לו שאי אילו מדינות יתייצבו מאחוריו, ואם סעודיה וקטאר (שלאחרונה נרמז כי התקרבו לישראל) לא יערבו לו כלכלית, אין כל סיכוי שיבחר בעימות רחב חזית.
בשפה צבאית פשוטה, מה שמתרחש בין ישראל לחמאס זוהי הרתעה. חמאס משמעו ראשי התיבות של תנועת ההתנגדות האיסלאמית. תנועת התנגדות, מוקאוומה בערבית, והרתעה הן דבר והיפוכו. לב ליבו של ארגון כזה הוא הפעילות הטרוריסטית, ההצקה לאזרחי האויב והניסיון להתישו. חמאס מורתע זה שלוש שנים, פרק זמן ארוך במושגים אזוריים. גם חיזבאללה, המוקאוומה הלבנונית, נזהר לא להיגרר לעימות עם ישראל זה 11 שנים. יש לחמאס ממי ללמוד.
אמור מעתה, לא רק חמאס מורתע, כי אם חמאס ותומכיו מורתעים. המדינות התורמות - ארה"ב, מדינות אירופה ומדינות ערב העשירות, שהבטיחו לשקם את הרצועה בסכום של 3.3 מיליארד דולר - רומזות כל העת למנהיגי הרצועה כי הריטואל של "משבר - שיקום - משבר" חייב להיפסק איפשהו. מיעוט התרומות בסבב האחרון, המצביע על מגמת צמצום התמיכה, נקלט היטב אצל ראשי חמאס.
ההרתעה נובעת מכמה סיבות: הראשונה, מראות ההרס של מבצע צוק איתן (2014) עדיין טריים וזכורים היטב. התנועה הפונדמנטליסטית שילמה מחיר כבד על ההרפתקה שהובילה - עשרות אלפי בתים הרוסים, כעס תושבים על אובדן מיותר ומשבר כלכלי קשה שפגע בכולם.
השנייה, דווקא עתה, כשהרצועה החלה חוזרת לחיים, כש"המצור" שכביכול בגינו פרץ המשבר האחרון הוסר ומדי יום פוקדות את הרצועה משאיות ענק שדוחפות את כל פריטי הצריכה העזתית, ראוי ליזום משבר? כאשר פועלים עזתיים כבר עובדים בישראל, כאשר בנייה מקומית בעזה מתבצעת יותר מבעבר וכל זה ללא מעורבות טורקית, ללא איומים, ללא צורך בלחץ, תוך שיתוף פעולה דה פקטו בין ישראל לחמאס, האם זה הזמן לפגוע בכל אלה? גם סינוואר מבין שזה לא הזמן.
השלישית, חילופי הגברא שנעשו לאחרונה בראשות חמאס לא מאפשרים לאיש מהמנהיגים האיסלאמיים לטעון שהוא בשל, מוכן וערוך לסבב אלימות נוסף עם ישראל. הן הנייה, הן סינוואר והן קציניו חייבים "ללמוד את החומר" קודם שיחליטו על צעדים אופרטיביים.
הציפיות ל"קיץ חם" הן טבעיות, אך לחמאס לא כדאי להיגרר לעימות אלים בשלב זה. עם זאת, חמאס עלול להגיב דווקא בכלים ובאמצעים שלא הכרנו. גם בגדה המערבית הארגון חזק דיו לפתוח שם בשרשרת של פיגועים, ובלבד שלא לסבך את רצועת עזה בעימות חדש. הארגון עלול אף להעביר את פעילותו לחו"ל, כמו חיזבאללה שהגיב לא פעם על פעולה ישראלית בפיגוע נגד ישראלים, נגד יהודים תמימים בקהילה פלונית, בחולות סיני או בכל אתר נופש שבו קיימת נוכחות ישראלית מסיבית.
הכותב הוא מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי ובעבר מילא תפקידים בכירים בשטחים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו