ביקורו של רה"מ בנימין נתניהו בסין בימים אלו מהווה בהחלט ציון דרך חשוב ביחסים, וייתכן שיביא לשדרוג משמעותי בקשרים הכלכליים המסתעפים בין שתי המדינות. נתניהו אמור להיפגש עם צמרת השלטון, כולל הנשיא שי ג'ינפינג. סביר להניח שהמארחים הסינים יעריכו מאוד את עיתוי הביקור, גם אם התקשורת הסינית תבחר שלא להבליט אותו, כדי לא להרגיז את ידידותיה של סין בעולם המוסלמי.
חשיבות הביקור אינה נעוצה בהכרח בציון 25 שנים לכינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. חצי יובל אפשר לחגוג במעמד שגרירים, מה גם שנתניהו ערך ביקור בעל אוריינטציה כלכלית בסין, כבר לפני ארבע שנים.
זאת ועוד, אהוד אולמרט ביקר בסין כראש ממשלה ב-2007, אך מאז השתדרג מעמדה של סין בזירה הבינלאומית. במזרח התיכון, הנוכחות הסינית ומאזן האינטרסים שלה מתרחבים גם הם. לפיכך, העובדה שנתניהו מגיע לביקור רשמי שני בבייגי'נג, עוד במהלך כהונתו, משקפת פתיחות חסרת תקדים לישראל. העובדה שהנשיא ריבלין מבקר בויאטנם באותה שעה משדרת גם היא, מעל לרטוריקה הרשמית או דפוסי הצבעה באו"ם, עניין גובר מצד אסיה ככלל, ביכולות הכלכליות של ישראל.
כדי להבין את ההקשר הכלכלי צריך לזכור, לדוגמה, שבשנת 1996, ארבע שנים לאחר כינון היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, סין הפכה מיצואנית נפט ליבואנית. כיום, לאחר פיתוח כלכלי מואץ במשך יותר משלושה עשורים, סין היא כבר היבואנית הגדולה ביותר של נפט ממדינות כמו ערב הסעודית, הרבה לפני ארה"ב. עם זאת, הסינים נזהרו די בעקביות עד כה שלא לערער על הבכורה הצבאית האמריקאית במזה"ת, ואף לשתף פעולה עמה לאחר הפיגוע במגדלי התאומים.
בשנות השמונים סין עוד הייתה מחויבת אידאולוגית לקו אנטי ישראלי מובהק. כיום נראה שהתלות בנפט אינה מרתיעה את סין בכל הקשור לעתיד היחסים עם ישראל מפני שהיא רואה בה סיפור הצלחה טכנולוגי שאפשר ללמוד ממנו. המגמה הזו תוארה על ידי פרופ' יצחק שיחור כמעבר מאיבה לקרבה.
פרופ' ניב חורש הוא עמית מחקר בביה"ס לממשל ויחסים בין-לאומיים באוניברסיטת דרהאם בבריטניה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו