בית הנבחרים האמריקני, על 435 חבריו, נבחר בכל שנתיים, ומשמעות הדבר היא שמרגע שנבחרים הנציגים לקונגרס הם מתחילים את מסע הבחירות הבא שלהם. אין להם תקופת חסד שבה הם יכולים להצביע עם מצפונם ולפי הבנתם לאינטרסים האמריקניים או לאינטרסים של אזור הבחירה שלהם, בלי לשקול את שיקול ההיבחרות מחדש. אם הם מגיעים למסקנה כי הציבור שלהם מתנגד לנושא מסוים הנמצא על הפרק, הם יצביעו, בדרך כלל, עם הציבור ויש בכך כדי לפגוע בסיכוי לקיומה של מערכת קבלת החלטות עניינית.
רבים מחברי הקונגרס, ואולי כולם, סבורים שהשיטה המעניקה להם תקופות כהונה קצרות של שנתיים בכל פעם, היא בלתי ראויה בעליל, אבל הם יודעים שהסיכוי לשינוי נמוך מאוד. בשנתיים כמעט בלתי אפשרי לתכנן, וכמעט שאי אפשר להעביר חוקים מורכבים. הפופוליזם שולט, גם אם רוב חברי הבית נבחרים מחדש פעם אחר פעם. השיקולים הם קצרי טווח, והרבה מן ההצבעות אינן ענייניות.
בשיטה הפרלמנטרית הישראלית, שאין בה סנאט אלא בית נבחרים בלבד (הכנסת), אשר בוחר בממשלה ובעומד בראשה, תקופות הכהונה הן בנות ארבע שנים, וזו תקופה סבירה למניעת הנצחתו של ממשל נבחר מצד אחד, ולתכנון ארוך טווח ולהצבעות ענייניות (לפחות בחלק הראשון של התקופה) מצד שני. זו התקופה המקובלת ברוב הדמוקרטיות בעולם, ורק במיעוטן קיימות כהונות קצרות יותר (כמו שבדיה, שהאריכה את תקופת הכהונה משלוש שנים לארבע) או ארוכות יותר (כמו חמש שנים בבריטניה).
ההחלטה להקדים בחירות, ולקצר בכך את תקופת הכהונה של הכנסת באופן משמעותי, גם כאשר אין רה"מ מאבד את הרוב הפרלמנטרי שלו, היא פגיעה חד־משמעית בניהול התקין של המדינה, במתן אפשרות להשלים תוכניות ממשלתיות, לממש תהליכי חקיקה משמעותיים ולבצע רפורמות מקיפות, שהן תמיד מחויבות המציאות.
אפשר להצדיק את הקדמת־הבחירות־מרצון במצב שבו עומדת על סדר היום החלטה דרמטית (למשל, הסדר שלום הכרוך בנסיגה משמעותית). במצב זה הבחירות הן למעשה משאל עם, שבו בחירה מחודשת של הקואליציה היוצאת כמוה כתמיכה בהצעתה המדינית. מה שאי אפשר להבין הוא החלטה על הקדמת בחירות (שיש לה עלות גבוהה גם מעצם הקפאת הליכים כלכליים ודחיית הסכמים מסחריים בינלאומיים עד לאחר שייוודע מיהו הפרטנר הישראלי החדש), רק משום שרה"מ חזר בו מהחלטה קודמת ולא הצליח לשכנע את כל עמיתיו בהצדקת השינוי. דבר דומה התרחש בישראל לפני שנתיים, והוא שב ומתרחש היום.
אם רה"מ יביא לכנסת הצעה להקדמת הבחירות, תהיה זו זכותה המלאה של הכנסת לדחות את ההצעה, ולמצוא לו מחליף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו