הרב לא יכול אחרת - וזו זכותו

מי שמאמין כי הודעת הרב לוינשטיין על שחזר בו מדבריו, כמוה כהודאה כי שינה את דעתו - עושה שקר בנפשו • אנשים שכמותו חונכו לדרך מחשבה שאינה מקבלת את המציאות המשתנה • התנאי: לא על חשבוננו

שוב הוא מדבר ושוב מתגוללים עליו, על הרב יגאל לוינשטיין מן המכינה הקדם־צבאית בעלי, ושוב הוא מתנצל על הסגנון ולא על התוכן. ולא שמישהו הקליט אותו מקלל מתחת למקלחת או מגדף במסיבת מרעיו. הוא אומר את דבריו בפני ציבור גדול של שומעים־חסידים, ומדבר בניחותא, כמשועשע. הוא אינו יכול להבין את תופעת החיילות הקרביות, המשרתות בכפיפה אחת עם החיילים. מגוחך בעיניו שהן מסוות עצמן כשהן משחירות את פניהן לפני תרגיל או לפני מארב, והוא משוכנע לחלוטין שאף אחד לא יתחתן עם מי ששירתה בקרקל (גדוד חי"ר 33 ששמו - לזכר 33 לוחמות הפלמ"ח ששירתו בו ונפלו בקרב).  נכון עשה שר הביטחון שקרא לו להתפטר, ואיים להסיר את התמיכה במכינה בעלי אם לא יעשה זאת.

הניסיון "לחנך" את לוינשטיין או את תומכיו הנחרצים והקולניים הוא חסר תוחלת. מדובר באנשים הנמנים עם קבוצות שונות של האורתודוקסיה היהודית, המאמינים בכל ליבם בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, המשוכנעים כי באין סנהדרין, אין שום אפשרות לעשות שינוי בקביעות שנקבעו לפני אלפי שנים, ואשר רבים מהם מתבוננים בחופשיים כבחבורת מופקרים וריקים, המחלקים את זמנם בין שימוש בסמים לבין זימה. זה נכון במיוחד לגבי חלק מן החוזרים בתשובה, אשר בפרק חייהם החילוני נהגו באופן מופקר, והם משכנעים עצמם כי כך נוהגים גם חילונים אחרים.

איך אפשר לבוא בטענות אל מי שמתחיל את יומו בברכות השחר, ובהן שלוש ברכות ה"הודאה": "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד" ו"שלא עשני אישה"? איך אפשר לדרוש מהם להשלים עם רעיון שוויון האישה, אשר מברכת בכל בוקר את הברכה הצנועה: "שעשני כרצונו"? נסו נא להבין את ה"ברכה" הזו. נסו לברר איך מסבירים חכמים יהודים מאוחרים יותר את מה שנראה, בעין ההדיוט, כאפליה בוטה של האישה.

תמצאו אנשים שלא יכלו, כנראה, להשלים בקלות עם הברכות השונות שהושמו בפי שני המינים, כמו רבי דוד אבודרהם, שחי בספרד של המאה ה־14, ומצאו לנכון "להסביר" את משמעותן. אבודרהם אומר שברכת הגבר שונה מברכת האישה, מפני שהאישה פטורה ממצוות שהזמן גרמן, בעוד הגבר אינו פטור מהן, והוא מודה לבוראו על שעשהו גבר ועל כך שזיכה אותו בעשיית מצוות...

ניסיון יפה. מצוות שהזמן גרמן הן מצוות שחובה למלא אותן בזמנים מסוימים (כמו ישיבה בסוכה דווקא בסוכות או הנחת תפילין דווקא בבוקר). המשנה קובעת כי "אנשים חייבים ונשים פטורות" ממצוות אלה (חוץ מכמה יוצאות מן הכלל), ואותו אבודרהם מפרש כי הפטור הזה הושג כדי שלא יהיה מצב שבו הבעל זקוק לאישה, ואילו זו עושה, בדיוק, מצווה כלשהי, המונעת ממנה לעמוד לשירותו המיידי...

 

כמעט המרת דת

הנשים חייבות להקדיש את כל כולן לביתן, לבעל, להולדת הילדים, לחינוכם ולגידולם. כל דבר אחר, אפילו עשיית מצוות, הוא הסחת דעת, ולכן אין עליהן גם שום חובת לימוד. מי שחושב כי זהו ביטוי להתנשאות הגבר על האישה, או לראייתה כשפחה או כמכונה להולדה, אינו מבין כי מדובר, לכאורה, בהפך הגמור. 

הרב צבי יהודה קוק, מי שהיה ראש ישיבת מרכז הרב והאב הרוחני של הציונות הדתית, אומר דברים ברורים, כאשר הוא משווה את האישה (עם כל ההבדל) לאיילה, ואומר: "האם האיילה קרובה ממני לקדוש ברוך הוא? פשוט שכן. משום שבטבע שלה היא עושה רצון קונה. כך גם האישה ביחס לגבר... אישה לרוב יודעת רק מבכיו של תינוק מה עובר עליו... האישה היא מחוברת לעולם!"

כלומר - היהדות האורתודוקסית, שאינה מוכנה להתמודד עם ההלכה, מפרשת את אפליית האישה ואת אי הנגשתה להשכלה במהלך אלפי שנים, בכך שהיא פחות זקוקה לכך מן הגבר. הגבר רציונלי, והוא זקוק ללימודים כדי להתקרב לבוראו, ואילו האישה רגשית, ואת קרבתה לבוראה אין לה צורך ללמוד בשום מקום.

לכך, כמובן, צריך להוסיף את כל נושא הנידה, שהוא תירוץ מצוין להשפלת האישה, להרחקתה מן המחנה, לכך שאסור לקבל ממנה, במישרין, חפצים שבהם היא אוחזת, ועוד ועוד. הלכות הנידה (שאין להן ביסוס בריאותי), אשר מחייבות את הנשים לחיות את חייהן סביב תופעת הווסת, כאילו זה הדבר המרכזי בעולמן, קשות מאוד למימוש במסגרת שירות קרבי. אנשים החיים על פי ההלכה, מתקשים לקבל תופעה של גברים ונשים החיים בכפיפה אחת בזמן שהנשים נמצאות בתקופת הווסת, וכל זה בלי להתייחס לסיטואציות העלולות לאפשר לבני זוג להתאהב ולקיים יחסי מין ללא חופה וקידושין.

בעולם שגילה שהנשים אינן נחותות מן הגברים, אלא עולות עליהם בהיבטים שונים, אין אנשי ההלכה יכולים למצוא את עצמם. הם כל כך בטוחים שהשתלבותן של הנשים אינה ראויה, עד כי כאשר תוהה לוינשטיין מי יתחתן עם אחת ששירתה בקרקל, הוא בטוח שהוא אומר דבר מובן מאליו, וכשקהלו צוהל לשמע דבריו, הוא רק מתחזק בדעתו שכל עניין השוויון בין נשים לגברים וכל שאלת השילוב הנשי בעולם המונהג על ידי גברים, הם דברים מטורפים.

מי שמבקש מרב המכינה לחזור בו מדבריו, עושה שקר בנפשו, אם הוא מוכן להאמין כי הודעה על חזרה בו מדבריו כמוה כהודאה של האיש כי שינה את דעתו, כי אין הוא חושב שההלכה רלוונטית לכל הנושא המגדרי, וכי מעתה ואילך יתמוך במדיניות צה"ל גם אם היא סותרת את ההלכה. זוהי כמעט תביעה להמרת דת, וחלילה שתבוא דרישה שכזו דווקא במדינת היהודים.

לוינשטיין ועמיתיו במכינה בעלי ובמכינות אחרות זכאים להמשיך להחזיק בדעותיהם, ממש כשם שהיהדות החרדית, הגדלה והולכת, רשאית להחזיק בתפיסתה. מי אנחנו שנדרוש מהם לשנות את דעתם, להתנצל או לחזור בהם מדבריהם? אבל - אם לשאול מאוצר המילים של הרב - זהו טירוף שצה"ל ייקח חלק במימון אנשים כאלה, המחנכים כנגד החלטותיו. הרב לוינשטיין ושכמותו יכולים להביע את דעותיהם בשערה של עיר, ולעשות להן נפשות במקומות אחרים. בעיני כותב שורות אלה יהיו אלה דעות חשוכות, ובעיני קהלם - יהיו אלה, בוודאי, דברי אלוהים חיים. כל ההבדל הוא שהדברים לא ייאמרו ממקום הנראה כשואב את סמכותו מן הממלכה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו