זמן לא רב אחרי שנראה היה שהשקל מתבסס כאחד המטבעות החזקים בעולם, נחתה עלינו "צרה" חדשה. 15 מיליארד דולר תשלם אינטל תמורת חברת מובילאיי, מה שצפוי להזרים לקופת המדינה כמה מיליארדי שקלים ולעורר את השאלה העל־זמנית: מה עושים עם הכסף?
מובן שמדובר בצרות של עשירים, שכן חלוקה של פירות ההצלחה הלא צפויה של מיזם טכנולוגי טובה מקיצוץ בשל האטה כלכלית או צוק העיתים. אבל בכל פעם שמדיניות הימין הכלכלית מצליחה להוביל לעודף בגביית מסים, קמים החברים בשמאל החברתי ואומרים: למה שלא נשקיע את הכל שוב במנגנוני המדינה השונים?
אני כנראה לא האדם הנכון ללמד סניגוריה על הסגולות השונות של הרגולציה הממשלתית, ועדיין, פשוט נפלא מבינתי מדוע אותם חברים בשמאל החברתי תמיד ירצו להזרים עוד כספים לממשלה. מדוע הם תמיד רוצים לראות מגזר ציבורי שמן יותר, מסואב יותר?
כדי להראות איך פיקוח ממשלתי לא תורם לרווחת הציבור, בואו ניקח את המקרה ההפוך. מקרה שבו אין פיקוח ממשלתי, או לכל הפחות יש "מחסור" חמור ברגולציה ובהנחיות של משרדי הממשלה השונים כיצד לנהל את העסק. בואו ניקח למשל את ענף ההיי־טק, שממנו צמחה ההצלחה המרגשת של מובילאיי. הרי בתחום הזה, שהוא עתיר השקעות שיש בהן סיכון פיננסי רב, מגלים שהפירות המתוקים של ההצלחה הם תוצר כמעט טהור של השוק החופשי ורוח היזמות.
"אם היו מפקידים את הממשלה על מדבר סהרה, בתוך חמש שנים היה שם מחסור בחול", אמר פעם פרופ' מילטון פרידמן. ובפרפראזה על הרעיון, אם היו מפקידים את הממשלה לפקח על ההיי־טק, עדיין היינו מקשיבים לתקליטי ויניל ועורגים לקנות מכשירי וידאו־טייפ באלפי שקלים.
לא מאמינים לי? תבדקו בסופר כמה עולה מזון מפוקח לעילא ולעילא לאחר שנות דור של ועדות ממשלתיות לקביעת מחיריו - מול מחיריו בשווקים תחרותיים בעולם המערבי. עדיין לא מאמינים לי? קחו את מערכת החינוך. כשבודקים את תקציב החינוך ומחלקים אותו במספר התלמידים, מגלים שההשקעה פר תלמיד היא מהגבוהות ב־OECD. והתוצר? כלומר ההישגים בלימודים? ברור שלא ממש בהתאם. בין הכסף לתלמיד הסופי יש יותר מ־100 שנים של ועדי עובדים, שדאגו שלא יהיה אפשר לפטר מורים כושלים, להעסיק לנצח דורות של מפקחים ולקיים מטות ממשלתיים עתירי שומנים.
כשחוזרים להיי־טק, מגלים שמדובר בעולם כמעט הפוך. יזם גאון חשב על פטנט שישפר את עתיד בני האדם, גייס הון ועוד כמה משוגעים לדבר, הביא מנהלים, העסיק עובדים, פיתח מוצר - ואחרי כמעט שני עשורים יש לו חברה ששווה מיליארדי דולרים והיא מובילה עולמית. איפה היתה הממשלה בכל הסיפור? היא לא היתה, ולכן גם לא הפריעה.
לי ברור כשמש שהדבר הצודק והנכון ביותר הוא לא להוסיף שומן לביורוקרטים ודלק לרגולציה, אלא להקטין את הנטל ולהשתמש בעודפי הגבייה להפחתת מסים. מה להפחית? גם אלה צרות של עשירים, אך רצוי לעשות זאת בצורה הרחבה ביותר. בשורה התחתונה, אם קברניטי המדינה רוצים לסייע לציבור, עליהם להפחית מסים. ואם הם רוצים לסייע יותר - שיקצצו גם בביורוקרטיה ובשומנים הנצברים בשירות הציבורי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו