שהיתי בישראל בזמן מבצע "צוק איתן" בשנת 2014, ועקבתי אחרי מהלכו בצורה היסודית ביותר עבור מי שאינו חלק מהמערכת. ניסיוני הצבאי בניהול סכסוכים, מרמת מקבלי ההחלטות ועד לרמה הטקטית באפגניסטן, עיראק, מדינות הבלקן וצפון אירלנד, לימד אותי שהמבצע המורכב הזה בעזה, תחת אווירה בינלאומית ביקורתית כלפי ישראל, נוהל בצורה אפקטיבית ויעילה, ובסופו הושגה התוצאה האפשרית הטובה ביותר.
הטענה כי ניתן היה להימנע מיציאה למבצע, מתעלמת לחלוטין מהמאמצים הדיפלומטיים והפוליטיים בשנים שקדמו לו, לא רק על ידי ממשלת ישראל ונציגיה, אלא גם על ידי ידידי ישראל ברחבי העולם, כמו יוזמתFriends of Israel בה אני לוקח חלק פעיל. זו התעלמות ממהלכי הקהילה הבינלאומית, כמו האו"ם והאיחוד האירופי, שעודדו את הטרור נגד ישראל, ועדיין ממשיכים לעודדו. והגרוע מכל, זו התעלמות מחוסר הפשרנות האכזרי ומהממאירות של ארגון החמאס ותומכיו, כמו איראן, הנאחזים באובססיביות בניסיונם להשמיד את מדינת ישראל.
במלחמה כמו במלחמה, נעשו גם טעויות. וינסטון צ'רצ'יל הודה בעבר בפה מלא כי ביצע טעויות רבות במהלך ניהול מלחמת העולם השנייה. אך בזכות אומץ ליבו, יכולת השיפוט החזקה שלו ומנהיגותו האיתנה, בריטניה ובעלות בריתה הצליחו להביס את אויבותיהן, במלחמה הקטלנית ביותר שהמין האנושי ידע אי פעם.
התוצאה הסופית, ולא הטעויות הבלתי נמנעות שנעשו לאורך הדרך, היא המדד האמיתי להצלחה או כישלון של כל סכסוך, וכך גם במבצע בעזה. מטרתו המוגדרת של ראש הממשלה נתניהו לא הייתה הבסתו המוחלטת של ארגון החמאס, אלא פגיעה חזקה כל כך בארגון, שתכפה עליו הפסקת אש ותיצור הרתעה יציבה לתקופת הזמן האפשרית הארוכה ביותר.
לאחרונה ראיתי כי נתניהו קרא את הספר “Nothing Less than Victory” של ההיסטוריוןJohn David Lewis כשהטענה המרכזית בספר זה היא שמטרתה של כל מלחמה היא לשלול את רצונו של היריב להילחם. נתניהו השיג זאת בעזה ב-2014. בשנתיים וחצי שחלפו מאז אותו מבצע, זכינו לתקופה שקטה וחסרת תקדים מאז ההתנתקות מרצועת עזה ב-2005.
חיסול החמאס לא הייתה המטרה וטוב שכך
שמעתי גם טענות כי מטרת המבצע הייתה צריכה להיות חיסולו המוחלט של החמאס. אין לי ספק שאם זו הייתה המטרה, צה"ל יכול היה להשיגה. אך למהלך מסוג זה היו השלכות הרסניות גם על מדינת ישראל. אם חמאס היה מחוסל, השליטה ברצועת עזה הייתה עוברת לידי צה"ל, והליך הבניה מחדש של הרצועה היה הופך להיות אחריותה של מדינת ישראל, שהייתה שולטת בעזה עד היום.
אין אף ארגון בינלאומי או מדינה בעולם שהיו מסכימים לקחת אחריות על הנעשה בעזה, או להעניק סיוע משמעותי לשיפור המצב. משאבים צבאיים רבים היו מושקעים ברצועת עזה במקום באיומים אחרים על מדינת ישראל – איראן, חזבאללה ודאע"ש למשל. מערכה להשמדתו המוחלטת של חמאס הייתה מאריכה משמעותית את המבצע, מצריכה גיוס נרחב יותר של מילואימניקים, ומובילה להרוגים ופצועים רבים יותר בישראל ובעזה.
דמיינו את זעקת הקהילה הבינלאומית וההשמצות שישראל הייתה סופגת. לעומת זאת, ישראל כיום מרחיבה את אופקיה הכלכליים והדיפלומטיים באופן חסר תקדים. רק לאחרונה ביקר ראש הממשלה בארבע מדינות אפריקאיות, ובארה"ב, בריטניה, קזחסטן, אזרבייג'אן, אוסטרליה וסינגפור. בקרוב אף יצא לביקורים מדיניים בסין וברוסיה. מדי שבוע מבקרים בירושלים מנהיגים בינלאומיים המבקשים לחזק ולהעמיק את הקשרים עם ישראל ואת השקעותיהם בה.
אם ישראל הייתה בוחרת להשמיד את חמאס ולכבוש מחדש את עזה, כל זה לא היה קורה. המדינה הייתה חווה תקופה של בידוד, פגיעה בכלכלה וירידה דרמטית בתיירות.
ביקורת על ניהול צוק איתן תחליש את יכולת ישראל להגן על עצמה בקרב הבא
קראתי את הביקורת על הקבינט הישראלי, על אופן קבלת ההחלטות והיעדר המעורבות שלו בניהול המבצע. וינסטון צ'רצ'יל, מרגרט ת'אצר ודייויד לויד ג'ורג', כולם ראשי ממשלה מהמוצלחים בדמוקרטיות המערביות, שניהלו מלחמות ומבצעים צבאיים רבים, עשו זאת באמצעות קבוצה מצומצמת ביותר של יועצים קרובים. הם הבינו שגם אם רק עוד אדם אחד יותר ממה שנחוץ לניהול המלחמה יתווסף לצוות, עלולה להיווצר סחבת, עיכובים בקבלת ההחלטות, בלבול וסכנה גוברת של הדלפת חומרים רגישים. ההשלכות של כל אחד מסימפטומים אלה מתבטאות באובדן חיי אדם, ומעניק לאויב יתרון.
נושא זה בא לידי ביטוי ביתר שאת במאה ה-21, בשל ההבדל התרבותי, חוסר האחריות של אמצעי התקשורת והתקדמות הטכנולוגיה המגדילה את סיכויי ההדלפה. אם נתניהו היה מרחיב את מעגל שותפי הסוד וקבלת ההחלטות מעבר לשר הביטחון, ראש המטה הכללי, היועץ לביטחון לאומי וראשי מנגנוני המודיעין והביטחון של ישראל, חיילים ישראלים רבים יותר היו עלולים להיפגע, והצלחת המבצע הייתה נפגמת.
טענת המבקר כי המבצע התמשך שלא לצורך, מצביעה על חוסר הבנה ראוי בהיבטים בינלאומיים והומניטריים. כמובן שניתן היה להפעיל עוצמת אש רבה יותר מהאוויר, הים והיבשה. אך מעבר לפגיעה הרבה בכוחות האויב, היינו רואים גם נפגעים אזרחיים רבים יותר מקרב הפלשתינים. סיכון גבוה יותר להפרת חוקי הלחימה ואפילו גינויים חזקים יותר מצד הקהילה הבינלאומית.
סיבה נוספת להתארכות הלחימה היא הסכמת צה"ל להפסקות אש זמניות והענקת 'מסדרונות הומאניטריים', בהם לא בוצעה כל פעילות התקפית. ומעל הכל – הלחץ שהפעילו ארה"ב והאו"ם לנהל מו"מ, העניקו לחמאס תמריץ להמשיך בלחימה ולהאריך את זמן המבצע עוד יותר.
כחייל בריטי לשעבר, אני מבכה את מותם של אחיי לנשק וחבריי הישראלים, שאת חלקם פגשתי והכרתי לפני שנהרגו. כפי שטוען המבקר בדו"ח, אין ספק שחלק ממקרי המוות האלה יכלו להימנע. המלחמה היא ממלכת אי הוודאות, והמוות הוא עובדה מוגמרת בכל סכסוך בו הייתי מעורב או אותו חקרתי.
צ'רצ'יל אמר כי "כל האנשים עושים טעויות, אבל רק האנשים החכמים לומדים מטעויות אלה". קראתי את הדו"ח שפרסמה ממשלת ישראל על לקחי צוק איתן לפני יותר משנה. ישראל היא בין המדינות הבודדות, אם לא היחידה, שביצעה ניתוח כל כך מעמיק, אנליטי וביקורתי על מלחמה אותה ניהלה. אני יודע כי רבים מהלקחים שהופקו כבר יושמו ומיושמים כיום. לבקר את אלה שתכננו, הובילו ולחמו במלחמת ההכרח הזו, על בסיס הבנה חלקית בטבען של מלחמות, תחליש את יכולתה של ישראל להגן על עצמה בפעם הבאה בה תיאלץ לשלוח כוחות אל הקרב.
הכותב הוא קולונל ריצ'רד קמפ, מפקד הכוחות הבריטיים באפגניסטן לשעבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו