הדו"ח של מבקר המדינה מצביע על קשיים וכשלים בהתנהלות הממשלה ובלחימת צה"ל במבצע צוק איתן, פרק המנהרות של חמאס. יוסי שפירא וראש אגף הביטחון במשרדו יוסי ביינהורן עשו את מלאכתם נאמנה. הם אינם אויבי הממסד המדיני והצבאי, ואין להם כוונה זדונית להטרידו.
כמה מהדברים שכתבו בדו"ח מדאיגים. הם קיבלו את טענתו הבסיסית של נפתלי בנט, שהקבינט לא קיים בירור ממשי בעניין המנהרות ההתקפיות, ודחו את גירסת בנימין נתניהו, שטען כי התקיימו 13 דיונים. לא היו אלה דיונים של ממש. הם גם הצביעו על כך שמשה (בוגי) יעלון ובני גנץ לא פרסו בפני הקבינט תוכניות חלופיות לקרב על המנהרות. אלה עובדות בעייתיות, אך הדו"ח מכהה ומקהה את מהות צוק איתן.
בעניין מרכזי אחד יש למחברי הדו"ח טעות בסיסית. הם סבורים שהקבינט המדיני לא הציג לצה"ל יעדים ברורים, אבל בפועל אין זה נכון. שלוש ממשלות שיצאו בלית ברירה למבצעים נגד חמאס ברצועת עזה הבינו מראש (ולא העזו לומר זאת לציבור) כי מדובר במהלך מוגבל, שנועד להעניק לנגב תקופה ארוכה ככל האפשר של שקט יחסי, ולא לפתור את הבעיה. שכן במציאות השוררת בחזית זו הבעיה אינה פתירה. גם הפלת ממשל חמאס לא תועיל.
מי שמכיר בכך ואינו שוגה באשליות כיבוש מאסכולת אביגדור ליברמן מבין כי צוק איתן העניק עד כה לישראל את הרגיעה הארוכה ביותר במאה ה־21; ונתניהו ויעלון וגנץ - ועימם גדי איזנקוט ואביב כוכבי - פעלו בתבונה מאופקת, וכך אירע שהנזק הגדול ביותר שנגרם לחמאס לא הוליד אפילו ועדת חקירה בינלאומית אחת, שהיא תמיד־תמיד עוינת; והישג אחרון־לא־אחרון היה בשאיבת מצרים למהלך המדיני ששם קץ לאש וחסם את המנהרות בציר סיני־עזה.
ההמתנה למהלך המדיני של מצרים והרצון לצמצם את שיעור הקורבנות גרמו לכך שחיילי צה"ל ישנו יותר לילות על אדמת הנגב, אך גם יותר לוחמים חזרו לביתם בשלום. הוא הדין גם בהערכת המודיעין, שקבע נכון כי שני הצדדים לא רצו בקיץ 2014 בסיבוב לחימה נוסף. אך הם נגררו לצוק איתן בעקבות רצח שלושת הנערים תוך אובדן שליטה עצמית, וזה מתווסף למה שחווה המזרח התיכון בכל ההתנגשויות האלימות בצפון ובדרום מאז מלחמת יום הכיפורים, 1973.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו