היום אחר הצהריים יתפרסם דו"ח המבקר בעניין מבצע צוק איתן - מבצע שפגע קשות בארגון חמאס, יצר הרתעה מולו, איפשר את התפתחות היישובים בעוטף עזה ובעיקר הסתיים מבלי צורך לרתק ברצועת עזה את חיילי צה"ל ולסכן את חייהם בסמטאותיה המעופשות.
אין בנו תמימות, ערגת השלום כבר לא מחרישה את אוזנינו, ושערי עזה אינם כבדים על כתפינו. גם אחרי צוק איתן, צה"ל חזק ונחוש להתמודד עם האיומים מעל ומתחת לפני הקרקע, מבלי צורך בדו"ח מבקר.
עיקרי הדו"ח כבר הודלפו בניגוד לחוק על ידי גורמים אינטרסנטיים, שהפכו אותו לפוליטי מהמעלה הראשונה. פוליטיקאים ובכירי צה"ל לשעבר אוחזים בטלית הדו"ח וכל אחד מושך לכיוון שלו, עד שהדו"ח נקרע לגזרים ולא נותר ממנו אלא עיסוק בסוגיות רווח והפסד אישיים לחלוטין. כמקובל במקומותינו, בשורה התחתונה "הכל אישי".
עבודת מבקר המדינה בסוגיות ביטחון לאומי היא ברוב המקרים חוכמה שבדיעבד. להבדיל מעבודת הביקורת, קבלת החלטות בניהול מערכה צבאית אינה מתבססת על פרוטוקולים, עדויות ונהלים. המצביא הדגול נפוליאון בונפרטה הצהיר כבר לפני כמאתיים שנה שכל מלחמה היא כאוס והמנצח הוא זה שיודע לשלוט בכאוס שאצל יריבו. למשרד המבקר אין את הכלים הנדרשים לבחון את מכלול שיקולי ההנהגה בזמן אמיתי - מדיניים, ביטחוניים, חברתיים וערכיים. הביקורת יכולה לעסוק בנהלים, אך לא בתוכנן המהותי של ההחלטות.
חוששני שדו"ח המבקר בעניין צוק איתן עלול לגרום יותר נזק מתועלת. כאשר חברי קבינט ומפקדי הצבא יודעים שההחלטות, ההצעות, המידעים והדיונים הכמוסים יהפכו לנחלת הכלל באמצעות דו"חות הביקורת, הם יביעו את דעתם מתוך התייחסות לבדיקות ולחקירות עתידיות ולא מתוך אחריות בשעת אמת. דבריהם יהיו לצורך הפרוטוקול וכיסוי לאחריותם האישית. במבצעים מסוג צוק איתן יש צורך להסתפק בתחקירים הצבאיים ובאחריות הקבינט ליישומם. דו"חות מבקר וועדות חקירה יש לשמור למקרים חריגים, כגון מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון.
הקבינט מקבל הכרעות גורליות הנוגעות לחיי אדם. האחריות הקולקטיבית היא בבסיס פעילות הקבינט. אולם מרגע שחברי קבינט משתמשים בו ומדליפים מדיוניו לצרכים פוליטיים אישיים, יש בכך חבלה ממשית בעבודתו; חוסר אחריות מהמעלה הראשונה שגורם כנראה למידור הקבינט מחשש להדלפות.
צה"ל יקר לכולנו. הדבר האחרון שנחוץ כעת הוא מלחמות בוץ בין חברי קבינט, מפקדים בכירים ולשעברים. הניזוקים העיקריים מקרבות אלה הם הצבא, ומדינת ישראל שנראית רע בעיני אויביה וידידיה. בכיינות איננה מנהיגות ואין חובה תמיד להתנצל כשיש הישגים חשובים בשדה המערכה. את המאבקים הטעונים עדיף להשאיר לימי בחירות ולהשאיר את הצבא מחוץ למשחק הפוליטי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו