בתחילת שנות ה־90 קמה לה ועדה כלשהי והכריזה: "יום האם מת, יחי יום המשפחה". ההצעה עברה והתקבלה, אף על פי שזה גרם לכמה ארגוני נשים למחות על הנישול מהתואר, ולכמה ארגונים לזכויות הגבר לתהות בחרדה כמה זה יעלה להם, כי הם בטח ישכחו את התאריך, ואז גם האישה וגם הילדים יעשו להם את המוות.
בדיעבד, הרעיון הזה היה מוצלח, בעיקר כשמסתכלים היום על השינויים שעברו על מבנה המשפחה. היא מגיעה היום בכל כך הרבה וריאציות, ואת כולן יש לכבד, כי אין כמו משפחה. יהיו מרכיביה אשר יהיו, היא תמיד תהיה שם בשבילנו, לתמוך, לעזור ולעמוד מאחורינו בטוב וברע.
המשפט "לא טוב היות האדם לבדו" מופיע כבר בספר בראשית, ולא רק כדי לסדר לאדם הראשון דייט עם חווה, אלא גם כדי שייקח משכנתא על אוהל 4 חדרים בסביוני גן עדן (לפני הגירוש לפריפריה), בשביל שיהיה לו איפה לנוח או להשתולל קצת עם הבל וקין - טוב, מי מאיתנו לא רצה להרוג את אח שלו כשהיינו ילדים. ועדיין, אין זה יקלקל את שמה של המשפחה כמותג בטוח, שמצליח לשרוד את השנים וכאמור את השינויים.
בעוד שלושה ימים נציין בארץ את יום המשפחה, ואף על פי שלא צריך סיבה מיוחדת או תאריך מוכתב כדי להביע את אהבתנו והערכתנו לבני משפחתנו, היום הזה חשוב, ויש להבליט אותו בין חגי ישראל. היפה בו הוא היעדר החוקים. הוא פתוח לכל, וכל משפחה יכולה להחליט איך הוא ייראה - והעיקר שיתפוס מקום של כבוד, בלי להפוך, כמו חג האהבה למשל, לעוד יום ממוסחר וקלישאתי.
למה אני כל כך בעד משפחה? בגלל האהבה חסרת הגבולות. אנחנו נחבק את ילדינו גם אם ישגעו אותנו בשש בבוקר ביום שבת, יחזרו מבית הספר עם מכתב מהמנהל או יעברו לגור מעבר לים עם האוסטרלית שהתאהבו בה וישמרו על קשר רופף. אנחנו נהיה שם בשביל בן או בת הזוג, תמיד. גם כשהגבר יעדיף לראות כדורגל עם החבר'ה שמשאירים אחריהם סלון מלוכלך על פני סרט שבוכים בסופו, וגם כשהאישה תדפוק את הרכב בחניה או תשלח אותו באמצע הלילה להביא לה קבב וחמוצים כשהיא בחודש השביעי.
וכמובן, לא נשכח לרגע לכבד את הורינו, גם כילדים שרואים באמא ובאבא גיבורי על, גם כמתבגרים הנמצאים בשיאו של מרד נעורים, וגם כמבוגרים שלא שוכחים שהוריהם תמיד היו שם עבורם. ולא נשכח לקפוץ לסבא ולסבתא עם הנינים ולחתום ערבות על ההלוואה של האחים, שאיתם כאמור רבנו כל כך הרבה פעמים כשהיינו ילדים, אבל גם הגנו עליהם מהבריון של השכונה, אפילו במחיר של לחטוף מכות.
זה כוחה העצום של המשפחה, שמקבלת בידיים פתוחות גם את מי שאינו דם מדמנו. תחשבו על ההוא שאתם קוראים לו "אחי" או על האמא של אחד מהחבר'ה שהיא ממש כמו אמא בשבילכם. לא משנה עם מי או איך הרכבתם את המשפחה שלכם - אם אתם חמולה של 30 או רק שניים, תשמרו עליה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו