גזר דין אזריה: תחת עננת התקינות הפוליטית

לפני שנים לא רבות נולדה שפה חדשה. בשפה זו הטוב הוא רע, הרע איננו רע כשהיה, ואת הערכים הבסיסיים שעליהם גדלנו מנערים בחוצות כסחורה מקולקלת שהגיע הזמן להחליפה. שפה זו היא שפת התקינות הפוליטית, שבמסגרתה החברה הישראלית מתמיינת: הדוברים בתקינות פוליטית שייכים לטובים, וכל האחרים אינם אלא אספסוף.

במסגרת התקינות הפוליטית ייהוד הגליל הוא ביטוי גזעני; הנפת דגל פלשתין בכפר ערבי אינה אלא מתן ביטוי לתחושה קולקטיבית של אזרחים מסוימים; ובית שנבנה שלא על פי כל סעיפי החוק יש להרסו מייד בפסק דין חלוט, גם אם ללא תשתית ההתיישבות שנבנתה ממש בדרך זו מדינת ישראל כלל לא היתה קמה.

בעולם התקינות הפוליטית, חיילים שרצים לתקשורת ומספרים על "פשעי מלחמה" שביצע צה"ל, אך אינם מעלים על דעתם להתלונן בפני רשויות החוק - ממלאים חובה אזרחית. בעולם התקינות הפוליטית, מרצים באוניברסיטה הממומנת בכספי ציבור אשר קוראים לעמיתיהם בחו"ל להחרים את ישראל בכלל ואת המוסד האקדמי שבו הם עובדים בפרט - מבטאים קוד מוסרי.

זהו עולם התקינות הפוליטית שבו הובל אלאור אזריה למשפט כאשר ידיו כבולות באזיקים. זהו עולם התקינות הפוליטית שבו טלפון של ראש הממשלה לאביו של החייל הפך לחטא בל יכופר שהוקע בתקשורת. בעולם התקינות הפוליטית עצם הופעתם של אנשי ציבור התומכים בחייל הפריע למהלכו התקין של המשפט.

בשנות ה־50 וה־60 היה צה"ל עסוק בפעולות התגמול שנועדו להרתיע את הטרור. הקיצונית שבהן היתה הפעולה בקיביה, באוקטובר 1953, שבה הפקודה להרוג אזרחים היתה ברורה ומפורשת. בשנות ה־60 המאוחרות נלחם צה"ל בארץ המרדפים כדי לחסל חוליות מחבלים, וכתב זכויות האדם לא נכלל בפק"ל חיילי סיירת חרוב שהצילו את אזרחי ישראל מפני אותם מסתננים. בשנת 1988 חוסל בתוניס ללא קרב רב המרצחים אבו ג'יהאד דווקא על ידי כוח בפיקודו של שר הביטחון הקודם, שבימים ההם טרם ראה את אורה של התקינות הפוליטית. בשנות ה־90 נלחם צה"ל בלוחמי חיזבאללה, וחיילים שהיו תחת פיקודו של הרמטכ"ל הנוכחי זוכרים היטב את הביטוי "וידוא הריגה". איזנקוט ידע, כמובן, על הנוהל וגם על משמעותו.

והנה, בתוך עננת התקינות הפוליטית שבה שרויים כולנו, הבליחה פתאום קרן אור קטנה. בגזר דינו של אלאור אזריה, אתמול, ערך בית המשפט הצבאי תיקון מסוים בפסק הדין המרשיע. התייחסותם של השופטים לכך ששר הביטחון לשעבר כינה את אזריה "חייל שסרח", ולכך שהרמטכ"ל הביע אף הוא את דעתו הנחרצת כאשר חקירת מצ"ח היתה עדיין בראשיתה, יש בה כדי להעיד על כך שמשהו מתחושות הציבור חילחל אפילו להיכל בית הדין הצבאי. 

ההפחתה היחסית בעונש המאסר של אזריה יש בה כדי לכפר, ולו גם במעט שבמעט, על רמיסתו הפומבית של החייל המצטיין ועל עוגמת הנפש שנגרמה למשפחתו. האם יש מקום לתקווה שקרן האור הממסמסת את התקינות הפוליטית תחדור גם להיכל ההוא, האזרחי, שבו שפה זרה זו היא שפת אם?

הכותב הוא ראש המחלקה הרב־תחומית באוניברסיטת אריאל ומומחה ליחסי צבא־חברה בישראלטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו