היום ניתן לומר כי תמה לה תקופה. לאחר תקופה שבה ניכר כי המתח בחברה הישראלית הלך וגבר, עם החלטת בית המשפט החל האבק לשקוע והערפל להתפוגג.
גזר הדין הפתיע רבים. כמעט שנה שבה הרוח נשבה לכיוון אחר לחלוטין, והנה השופטים הקלו מאוד ביחס לדרישת התביעה. למרות זאת, ליבי נחמץ. הייתה כאן אמירה שמנסה לתקן עוול לאלאור ולמשפחתו, אך הם כבר שילמו מחיר יקר.
נראה כי בית המשפט ניסה לתקן את הנזק התודעתי בקרב הציבור, וימים יגידו אם ההחלטה היום תביא את התוצאה. כמו רבים בחברה הישראלית שלחמו ופיקדו, אני סבור שהמשפט הזה לא היטיב עם תחושת הגיבוי ללוחמים. כל יום שאלאור יישב בכלא, רק יגדיל את הצריבה השלילית בתודעה הציבורית כל שכן על פעילותם של החיילים בשטח, ברגעי לחץ שמחייבים שיקול דעת שלעיתים יכשיל פעילות או יביא להצלחתה.
אסור לנו להיבהל מתהליכים חולניים העוברים על החברה בישראל - צה"ל הוא צבא ערכי ומוסרי ועדיין לוחמיו מתמודדים ויתמודדו עם סיטואציות מורכבות. בסיטואציות מעין אלו - התובנות שצבר הלוחם משחקות תפקיד מרכזי. הוא סוחב פק"ל כבד על גופו ונדרש לקבל החלטות תוך כדי סיכון עצמי. עלינו כמפקדים וכחברה ישראלית לשחרר אותו מלחצים ככל שניתן. כך שחיילנו יוכלו לפעול בצורה הנכונה ביותר.
פעולה חדה וברורה של חנינה, תתקן את מה שעוד ניתן בתודעה בקרב החברה הישראלית בכלל ובקרב החיילים בפרט.
קשה ולא נכון להמליץ מכאן למשפחה מה לעשות, עדיין מדובר כאן בהרשעה קשה - הרשעה בהריגה. איני יודע כמה ניתן להשלים עם סעיף ההריגה בהתייחס ללוחם צה"ל. כדי להמחיש עד כמה סעיף ההריגה הינו קשה, נזכור שהעונש המקסימלי הקבוע בחוק הינו 20 שנות מאסר - בהקשר של אלאור זה מטלטל. איני משפטן ולכן מבחינתי זהו מדד לכך שאשמת הריגה אינה מתקבלת על הדעת. בסוף נהרג כאן מחבל תוך כדי אירוע מבצעי, וצריך לזכור כי המחבל הזה כשקם לפגוע בחיילי צה"ל לקח בחשבון שהוא בן מוות ו"הקם להרגך השקם להרגו".
הכותב הוא סמג"ד צנחנים (במיל')
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו