לדיוויד פרידמן ייערך היום שימוע בסנאט, וסביר להניח שיימצא רוב למינויו כשגריר ארה"ב בישראל. ייתכן שיצטרך לענות על שאלות קשות באשר לעמדותיו המוחצנות, לדברים קשים שהטיח באנשי ג'יי סטריט בארה"ב, לתמיכתו הכספית והמדינית בבית אל ועוד, אבל לא תימצא סיבה לפסילתו. אחרי הכל, שגריר איננו "מתווך הוגן" בין שני צדדים ניציים אשר רצוי שיגיע לתפקידו בלי מחויבויות קודמות. הוא מייצג את ארצו במדינה אחרת, ותפקידו להעביר מסרים מדויקים משולחיו ולקדם את היחסים בין המדינה ששיגרה אותו לבין המדינה שבה הוא משרת.
יכולתו של פרידמן להשפיע על מדיניות ארה"ב באשר לסכסוך הישראלי־פלשתיני או בעניינים מרכזיים אחרים תהיה מוגבלת מאוד. בין השגרירים שכיהנו בישראל בעבר מטעם ממשלים שונים היו אנשים בעלי דעות נחרצות באשר לצורך להגיע להסכמי שלום עם ישראל ועם סוריה. הם יכלו לסייע לממשלים ששלחו אותם באמצעות הערכות מצב או הצעות, אך ניתנה האמת להיאמר: השפעתם היתה מוגבלת מאוד. רובם ככולם ראו את תפקידם העיקרי כמי שאמורים לקרב בין ארה"ב לישראל, ועשו זאת בהצלחה בלתי מבוטלת.
פרידמן לא יספח את בית אל לישראל, גם אם נראה אותו מפזז בחגיגות היובל להתנחלות זו או אחרת (וגם אפשרות זו מוטלת בספק, משום שייתכן כי ההנחיות שיקבל ימנעו אותה). בניגוד לקודמיו, הוא יתקשה להעביר את מסריו באופן דיפלומטי מדי, כי הכל יוכלו להבחין מייד למה הוא מתכוון, ואם יעשה מעשים חריגים כדי לבטא את דעתו האישית - לא יהיה קשה לבקר אותו על כך, הן בארצו והן בישראל. מבחינת הרוב הישראלי, המאמין שללא חלוקת הארץ לא נוכל להמשיך להיות מדינה שהיא גם בעלת רוב יהודי וגם בעלת מאפיינים דמוקרטיים מובהקים, אין בעיה אמיתית במינוי שגריר אשר אינו מאמין בחלוקה; התבטאות ניצית שלו לא תפתיע ולא תשפיע. רק אם יאמר דברים הפוכים באשר להתנחלויות או לצורך בפתרון שתי המדינות יזכו דבריו לעניין, ואולי גם להשפעה מסוימת, משום שיהיו מנוגדים לעמדותיו המוכרות.
וחשוב שאדם בעל דעות כשל פרידמן יפגוש כאן את המציאות. לאו דווקא את מציאות חיינו - הרי יש לו דירה כאן, וסביר להניח שאין הוא זקוק לשיעורים בהסתגלות בישראל - אלא את הנסיבות האזוריות, את האינטרסים האמריקניים השונים ואת הסטטיסטיקה הדמוגרפית. סביר מאוד להניח שאם ימונה, לא יחלוף זמן רב ונשמע ממנו זמירות דומות לאלו שנשמעו מפיהם של שגרירים בעבר. אמריקה אינה רוצה בהר געש ישראלי־פלשתיני אשר התפרצותו אינה צפויה כל זמן שאין הסכמי שלום בינינו לבין שכנינו. מצידה - זה יכול להיעשות באמצעות פתרון שתי המדינות, באמצעות מהלכים חד־צדדיים מתואמים, באמצעות קונפדרציה של שתיים או שלוש מדינות, במסגרת הסדר מדיני ירדני־פלשתיני או בכל צורה אחרת. הדבר האחרון שאיזשהו נשיא אמריקני ירצה בו הוא ליבוי הסכסוך באמצעות צעדים שייראו פרובוקטיביים לצד הישראלי או הערבי. זה גם הדבר האחרון שהשגריר הבא ירשה לעצמו לתמוך בו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו