ההערכות המופצות לאחרונה בתקשורת על יחסי רוסיה־ארה"ב נעות בין הצהרות על חידושה של המלחמה הקרה לבין הכרזה על דונלד טראמפ כעל לא פחות מ"סוכנו" של הקרמלין. האמת, כרגיל, נמצאת היכן שהוא באמצע, ולאחרונה היא גם יותר ויותר הולכת לאיבוד בין דיסאינפורמציה, דיווחים עיתונאיים ספקולטיביים ומוטים וגם בתוך הערפל ששני הצדדים מפזרים בנדיבות כחלק מהכנתם למשא ומתן.
על פי הודעת משרד החוץ הרוסי, צפויים שר החוץ הרוסי ומקבילו האמריקני להיפגש בוועידת שרי החוץ של G20 הקרובה בגרמניה. תהיה זו כנראה הזנקה של המו"מ הצפוי. בינתיים הביעו שני הצדדים רצון עקרוני לשיפור היחסים, והשאלות המרחפות באוויר הן מה יהיו התנאים לכך ואם עומק הוויתורים אשר להם מוכנים הצדדים יספיק להשגת התקדמות. כלל לא בטוח.
בינתיים נראה שגם בקרמלין וגם בבית הלבן מתכוננים למו"מ קשה ושומרים את הקלפים קרוב לחזה. שני הצדדים רוצים לחזק את עמדות המיקוח שלהם - ובמקרה של טראמפ גם לא לסתור את דעת הקהל האנטי־רוסית בארה"ב - ובו בזמן לאותת לצד האחר על היתכנותה של הסכמה. זו הסיבה לבלונים התקשורתיים, להצהרות הסותרות והמסתייגות היוצאות ללא הרף מהבית הלבן ולפעולות המתריסות של הקרמלין, הנעשות בד בבד עם שימוש בשיח מפייס. כל אלו אחראים במידה רבה לרעש התקשורתי הלבן שנוצר לאחרונה מדיווחי התקשורת על יחסי שתי המדינות.
בצדק או שלא, טראמפ כנראה מאמין שגישה קשוחה אבל פרגמטית כלפי רוסיה תניב תוצאות טובות יותר מאלו שהשיג הממשל הקודם. הוא מציג גם מקל וגם גזר. מצד אחד, אינו שולל לדבריו את האפשרות להסיר את הסנקציות על רוסיה, אבל הוא וסגנו הדגישו שהדבר ידרוש תמורה מצד הרוסים. לאחרונה טראמפ גם הצהיר בתקיפות כי הוא מצפה מרוסיה להחזיר את חצי האי קרים לאוקראינה. זה לא יקרה, ואם טראמפ ואנשיו קוראים נכון את המפה גם הם יודעים זאת, אבל האמירה עוזרת לו ליחסי ציבור טובים מבית ומשדרת קשיחות לפוטין.
מצד אחר, טראמפ מתעקש שלא לשבור את הכלים ומשתדל שלא לקעקע את בר־שיחו הפוטנציאלי. בראיון לרשת פוקס, כאשר מראיינו ביל אוריילי קבע כי פוטין הוא "רוצח", ניסה טראמפ - בלי לסתור את הקביעה - לרכך אותה באמירה גמלונית משהו כי גם בארה"ב יש הרבה רוצחים. דהיינו, "בואו נהיה מציאותיים ולא נתייפייף, צריך לעבוד עם מה שיש". אובאמה בוודאי היה מנסח את הרעיון בצורה אלגנטית הרבה יותר, אבל אולי השורה התחתונה של טראמפ תהיה מוצלחת יותר.
ברוסיה, מאידך, חוזרים תדיר על כך שהם מקווים לשיפור היחסים עם ארה"ב תחת הממשל החדש. הדיווחים כי במוסקבה מוכנים לכאורה להסגיר את אדוארד סנודן אמורים אולי גם הם לשפר את האווירה בין הצדדים. אבל הרוסים כדרכם סומכים יותר על "המקל". התלקחות הלחימה במזרח אוקראינה שהתרחשה מייד לאחר סיום שיחת הטלפון הראשונה בין פוטין לטראמפ - בצירוף מקרים שאין לשלול אותו על הסף - היתה אמורה להפעיל לחץ על האמריקנים ולהראות שיש למוסקבה מה למכור במו"מ. ייתכן שגם הופעתה השבוע של ספינת ביון רוסית עם טילים בליסטיים ליד חופיה של ארה"ב מכוונת לאותה המטרה.
הנושאים של המו"מ ידועים. הרוסים רוצים את הסרת הסנקציות ויציאה מהבידוד הדיפלומטי. האמריקנים חפצים בסיוע במאבק בדאעש והשקטת הזירה המזרח־תיכונית ובהסרת המתיחות במזרח אוקראינה. פתרון לבעיית קרים נראה בלתי אפשרי, ואילו גורלם של החבלים הבדלניים במזרח אוקראינה הוא אגוז קשה לפיצוח, וכנראה גם לא עקרוני מספיק לוושינגטון. דווקא העמדות לגבי המצב במזרח התיכון ניתנות לגישור, השאלה היא אם האמריקנים יוכלו או ירצו לתת תמורה מתאימה.
הכותב הוא מומחה לפוליטיקה רוסית והמרחב הפוסט־סובייטי, האוניברסיטה העברית בירושליםטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו