קשה להתעלם מגל המעצרים שפוקד את המדינה בתקופה האחרונה. מי שפוטר את העניין באמירה פשטנית ומכלילה על השלטון המקומי והרשויות המקומיות, כגון - "כולם מושחתים", פשוט לא מכיר את השלטון המקומי בישראל. גם מי שמזדרז להציע פתרונות קצה חד-צדדיים וטוטאליים כמו להגביל את מספר הקדנציות של ראש הרשות או לאחד רשויות מקומיות או לבטל את הארנונה והשלטון המקומי בכלל, לא מבין מהו שלטון מקומי ומה תפקידו האזרחי, הדמוקרטי, הקהילתי והכלכלי.
קשה להאשים את חסרי האמון וההבנה, משום שאנחנו, הישראלים, הורגלנו לחיות במציאות פוליטית שלא אפשרה לשלטון המקומי, מאז ומעולם, להתקיים בכבוד ולממש את ייעודו, כפי שניתן לו במדינות אחרות. שחיתות מקומית היא כמובן פסולה וצריך למגר אותה. אבל השינוי צריך להיות רחב, מהיסוד ובהסכמה (כן, עוד רפורמה, אבל יסודית, כזו שמעולם לא הוחלה בשלטון המקומי).
חוק יסוד השלטון המקומי שיסדיר את מעמדו, חובותיו וסמכויותיו של השלטון המקומי הוא התחלה טובה. תקצוב ראוי וארוך טווח של הרשויות המקומיות, בהתאם לצרכים, לפערים, לאתגרים ולאחריות המונחתת על כתפיהן – כפי שמקובל במדינות OECD אחרות – לא יזיק. כדאי להצטייד, כפי שמקובל, במערכת פיקוח ובקרה מודרנית, תכליתית ושקופה על ביצועים מקומיים, קרי, הגדרה, מדידה ואכיפה של סל שירותים מינימלי מחייב ומתוקצב שיבטיח איכות חיים בכבוד בכול רחבי הממלכה.
במקביל, שינוי יסודי במערכות הקליטה, ההכשרה, ההשכלה, הקידום והניהול של כוח האדם, ההנהלה והמנהיגות המקומית. התאמה למאה ה-21 על ידי מעבר לממשל מקומי: ללמוד, להערך, לאפשר ולהסדיר מנגנוני אזוריות התנדבותיים שיימקסמו שותפויות עם המגזר הפרטי, השלישי והרביעי. ואחרון, תעדוף הוגן: תיקון עיוותים הסטוריים, פוליטיים וכלכליים שיצרו פערים חברתיים-מוניציפאליים הנאמדים ב-50 שנים (זהו להערכתי הפער בין איכות החיים המוניציפאליים ברשות המקומית המצטיינת לחלשה ביותר בישראל).
ייתכן ושני עשורים מאומצים ואמיצים יכולים להביא אותנו ל'מקום טוב באמצע', ביחס לעולם המערבי. אני מתעקש להישאר אופטימי – לאחרונה במשרד הפנים, במרכז השלטון המקומי ובמקומות נוספים יש לא מעט קולות, אנשים ותהליכים מקצועיים וחיוביים שמקדמים חלק מן הרעיונות כאן.
הכותב הוא חוקר באוניברסיטת חיפה, ראש התכנית לתואר שני במנהל השלטון המקומי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו