לא מהפכנות, אלא התפתחות

גם אני רוצה הצהרה היסטורית בתום פגישת טראמפ־נתניהו. גם אני לא רוצה לשמוע את צמד המילים חסרות התוחלת "מדינה פלשתינית". גם אני סבור - כמו רוב הישראלים - שלא יהיה שלום, שהערבים־הפלשתינים מעולם לא רצו מדינה כלשהי לצד המדינה היהודית, שמדינה ערבית כושלת על הרי השומרון - שעה שמדינות האזור סביבנו מתפרקות לגורמיהן - היא אחת ההונאות הגדולות בהיסטוריה. אני סבור שהלחץ העולמי על מדינת ישראל אינו נובע מדאגה כנה לערביי האזור (ראו מצב הערבים בחמאסטן ברצועת עזה), אלא ממאבק בשיבת היהודים להיסטוריה, ובשיבת ציון. 

 לכן אשמח להצהרה, שלפיה הניסיון ארוך השנים לימד שאסור להקים בין הים לירדן מדינה ערבית נוספת. אפשר להוסיף שחמש או שש מדינות מבין השבע שטראמפ אסר את כניסת אזרחיהן לארה"ב מטעמי ביטחון (עיראק, סוריה, איראן, לוב, סומליה, סודאן ותימן), אינן ממש מדינות. ואם הישויות המדיניות הללו מהוות סכנה, למרות המרחק הרב בינן לבין ארה"ב, על אחת כמה וכמה ישות טרור מדינית דומה על גב ההר, מרחק יריקה ממרכזי האוכלוסייה של ישראל. 

אבל נראה שזה לא יקרה. יהיו אשר יהיו כוונות נתניהו בנאום בר־אילן (מ"מדינה מפורזת" דיבר לאחרונה על "מדינה מינוס" או מדינה "עם סייג לריבונות"), המציאות העולמית שעמדה לנגד עיניו ב־2009 לא השתנתה ברובה כיום. אירופה, רוסיה, סין ומדינות ערב עדיין מצדדות בפלשתינים ומתנגדות להתיישבות ביו"ש ובירושלים. גם האו"ם לא השתנה. נכון שבבית הלבן לא נמצא נשיא עוין כאובאמה, אבל לטראמפ שיקולים הנוגעים לארצו, שאינם חופפים בהכרח את האינטרסים של ישראל. בראש מדיניות החוץ שלו נמצאות איראן והתחזקותה של רוסיה (והקשר ביניהן), וסין כמובן. מאז בחירתו מופעלים עליו לחצים להמתין, ללמוד את מפת האינטרסים ולבנות את סדרי העדיפויות (America first!). הדבר האחרון שהאמריקנים ירצו הוא הפתעה או קביעת עובדות בשטח. מצד שני, עושה רושם שבניגוד לאובאמה, ממשל טראמפ לא ייצא מגדרו להתנגד אם נרחיב את הבנייה בתוך גבולות היישובים (קו כחול). 

לאור זאת קשה לצפות להפתעה מצד נתניהו או טראמפ. ולוואי שאטעה. אני מודע לציפיות הגדולות בימין הישראלי מאז בחירת טראמפ. הזהרתי עם השבעתו: הוא לא המשיח. גם לא נתניהו. נא להנמיך ציפיות. בסופו של חשבון, הוויכוח בתוך מחנה הרוב הישראלי אינו על המטרות, אלא על הדרך להשיגן. בניגוד לתעמולה השמאלית, הזמן משחק לטובת מי שפועל, ואנחנו פועלים למנוע הקמת ישות מדינית זרה על גב ההר. ב־40 השנים האחרונות עלה מספר התושבים היהודים בשומרון וביהודה ממספר זניח לכ־430 אלף נפש. 

עם כל האכזבה הזמנית, מה שנראה "הזדמנות בלתי חוזרת" עם פגישתם הראשונה של נתניהו וטראמפ הוא פסיק בתהליך היסטורי. גם אם המצב יישאר כמות שהוא עם החטוטרת של "מדינה פלשתינית" ו"פתרון שתי מדינות", אבל ההתיישבות תמשיך להתפשט ולהעמיק שורש עד שב־20 השנים הבאות נגיע לכמיליון נפש - עשינו את שלנו. הדור הבא אחרינו יחיל את הריבונות הישראלית על האדנים שבנינו עבורו. 

הלחץ מימין חשוב - והוא חשוב - אם נועד להביא הישגים להתיישבות, ולא אם יפרק את הממשלה. לא נקבל ממשלה ימנית יותר. יתרה מזו, רוב הציבור תומך בהתיישבות, אבל גם רוצה להיפטר מהפלשתינים, ולכן היה מסכים למדינה פלשתינית לו הסכימו להצעותינו. הדבר צריך ללמד שאסור ללחוץ על תודעת הציבור יותר מדי. רובו אינו אידיאולוגי. אסור שהוא יזהה את עניין ארץ ישראל עם מחנאות ופירוד. 

אפשר בהחלט להסכין עם האפשרות שהריבונות המלאה על ארץ ישראל המערבית תוחל ב־50 השנים הבאות. חכמינו לימדונו שהגאולה באה "קמעה קמעה", והנחילו תפיסה היסטורית: אנחנו לא מאמינים במהפכנות (רבולוציה) כשיטה, אלא בהתפתחות (אבולוציה) היסטורית איטית. סבלנות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו