מדוע נדרשו דמעותיו של אריה דרעי כדי לשכנע מצביעים בבחירות האחרונות? • לאן יוביל פינוי היישובים ביהודה ושומרון? • ומה הקשר בין השחיתות המקומית לכלא רומני?
בתחילת השבוע שודרה בערוץ 2 הכתבה המופלאה על אריה דרעי והבצל: מתברר כי במהלך הכנת התשדירים בבחירות האחרונות לכנסת, כאשר ש"ס ניסתה לגייס למערכה את הרב עובדיה יוסף ז"ל, התקשה דרעי לבכות מול המצלמות על לכתו מאיתנו של הרב יוסף, וההפקה נאלצה להשתמש בבצל כדי לגרום לו להוריד דמעות. גם זה לא ממש עזר.
חוץ ממפיקי תשדירי הבחירות של ש"ס, נראה לי שאין מי שמטיל ספק בכך שפטירתו של הרב גרמה לדרעי צער רב. ובכל זאת, השאלה היא מדוע מפיקי התשדירים לא האמינו שאם דרעי לא יצולם מזיל דמעות, בוחרי ש"ס לא יאמינו שליבו של יו"ר ש"ס נשבר מצער.
מה שמביא אותנו לפרשה מההיסטוריה של העם היהודי, המובאת בספר "מעשים שהיו בעירנו". זה סיפור מוכר, אך כאן נמצאת, כנראה, הגירסה המקורית. וזה הסיפור (בעריכה קלה):
כאשר נפטר מן העולם הגביר רבי שמעון־חיים, הלכו קרוביו אחרי מיטתו ומיררו בבכי. הלכו אחריו גם העניים הרבים ששמעון־חיים דאג לפרנסתם, וגם הם בכו: "אוי לנו, מי ידאג עכשיו למחסורנו", מיררו בבכי. ביניהם הלך גם אדם שלא היה בן העיר ואיש לא הכירו, ויהודי זה בכה בקול יותר מכולם.
כשהגיעה השיירה לבית העלמין, לפני אמירת ה"קדיש", ניגש אליו אחד מבניו של הנפטר ושאלו: "מהיכן אתה מכיר את המנוח?"
ענה הזר: "כלל לא הכרתי אותו".
שאל בנו של הרב: "אז מדוע אתה בוכה?"
ענה הזר: "על כך אני בוכה, שלא הכרתי אותו".
התנתקות בהדרגה
בהתחלה בג"ץ הורה לפנות את עמונה, אחר כך להרוס חלק מהבתים בעפרה, והשבוע הורה להרוס עוד בתים ליד תפוח.
כיוון שהציבור הישראלי מצביע בבחירות פעם אחר פעם למפלגות שמתנגדות לפינוי התנחלויות, נמצא הפתרון: בג"ץ יפנה את ההתנחלויות, בהדרגה.
מה שמזכיר את הנרקומן והמצורע שישבו באותו תא בכלא. אצל המצורע פעם בכמה ימים נשרה אצבע, יום אחר כך נפל לו האף, למחרת האוזן, ויומיים אחר כך אצבע מהרגל נשרה גם כן. בכל פעם, המצורע היה לוקח את האיבר שנשר ומשליך אותו החוצה דרך החלון.
אחרי כמה ימים אמר הנרקומן למצורע: "קלטתי אותך. אתה בורח מהכלא, בלי שאף אחד ירגיש. בכל פעם חתיכה קטנה".
ראויים לרבנות
השבוע התברר כי שני ראשי ערים בישראל חשודים בעבירות של שוחד. זה הרגע שבו רבים מאיתנו נדים בראשינו ומתחילים לייבב, "לאן הגענו" ועוד ביטויים כאלה, במקום לראות את החיובי - כן, החיובי - הנה, יש לנו שני ראשי ערים שיש להם את הכישורים הנדרשים כדי למלא את תפקיד הרב הראשי. תשאלו את הרב־אסיר יונה מצגר.
וכדי ללמוד על מידת החיובי שבכך, אין טוב מאשר להביט אל הנשגבת שבממלכות, רומניה, שם יש בשבועיים האחרונים הפגנות ענק במחאה על תקנות חדשות שהוציאה הממשלה ואשר מלבינות עבירות שונות בתחום השחיתות - כולל שוחד - אם הנזק שנגרם בהן הוא פחות מסכום של כ־40 אלף יורו. בלחץ ההפגנות התקנות הללו בוטלו, אבל ההפגנות נמשכות. בינתיים.
אחד מסעיפי התקנות הללו היה אמור להביא לשחרורם של אסירים שהורשעו באותן עבירות. בשל כך, כמה עיתונאים נכנסו לבתי כלא כדי לראיין אסירים שהיו יכולים להשתחרר אילו קול המחאה לא היה קם והתקנות היו נשארות בתוקף. הם רצו לשמוע מה דעתם.
אגב, רוב האסירים שרואיינו היו נגד התקנות. רובם נימקו זאת בכך שמן הסתם מי שישתחררו יהיו רק מקורבים לשלטון.
הבעיה התחילה כשאותם עיתונאים סיימו את עבודתם ורצו לצאת מהכלא, כדי להשלים את מלאכת הכתיבה. במקרה אחד, כשעיתונאי רצה לצאת מבין חומות הכלא, קצין השב"ס הרומני ענה לו, "רק היום הגעת, יש לך עוד זמן". במקרה אחר, כאשר עיתונאי הסביר לסוהר שהוא סיים את הראיון ועליו לחזור למערכת , כאמור כדי למסור את החומר, ענה לו הסוהר בחיוך, "סיפור כזה עדיין לא שמעתי. כבוד על היצירתיות".
מה שמוביל אותנו אל השליט הנאור ביותר שהיה בגלקסיה במאה השנים האחרונות, החבר הנעלה ניקולאה צ'אושסקו, שליט רומניה לנצח - או לפחות עד בוא המהפכה שחיסלה אותו.
בימי צ'אושסקו נשלחו לכלא שלושה מהנדסים רומנים, מיכאל, אדריאן וקונסטנטין. כולם הוכנסו לתא אחד ומהיום הראשון החלו לתכנן את הבריחה הגדולה.
הם החליטו שינסו לגלות מה טיבה של החומה שסביב הכלא. אם היא גבוהה, יחפרו מנהרה תחת החומה, ואם היא נמוכה, הם יבנו סולם ויטפסו מעליה.
יום אחד קונסטנטין חלה ונשלח למרפאה הסמוכה לכלא בליווי סוהרים. לפני שהובילו את קונסטנטין למרפאה, ביקשו ממנו מיכאל ואדריאן לבדוק בדרך אם החומה שסביב הכלא גבוהה או נמוכה, כדי שיידעו אם הם צריכים לחפור מנהרה או לבנות סולם.
אחר הצהריים החזירו הסוהרים את קונסטנטין לכלא. מיכאל ואדריאן מיהרו ושאלו אותו: "תגיד, החומה שסביב הכלא נמוכה או גבוהה?"
"אכלנו אותה", אמר להם קונסטנטין בפנים חתומות, "אין שום חומה סביב הכלא. הכל פתוח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו