3,300 שנים ויותר מאז שמשה רבנו שלח את תריסר המרגלים לארץ ישראל על מנת לתור אותה ולבדוק אם טובה היא, מקבל משרד החינוך של מדינת ישראל החלטה התומכת בטיולי תלמידים ביהודה ושומרון. בוועדת החינוך של הכנסת התקיים לאחרונה דיון מקיף על הנושא, חלק מהנוכחים ביקשו שלא לאפשר לתלמידים לטייל באזור זה. לפני שניכנס לוויכוחים הפוליטיים ולהסתייגויות שיש לאי אלו גורמים אינטרסנטים שהתעוררו בעקבות ההחלטה הזו, נכתוב את מה שאני מאמין שאין עליו ויכוח. חבל הארץ הזה, מצפון השומרון בואכה גב ההר ועד דרום הר חברון רווי בהיסטוריה יהודית, ממצאים ארכיאולוגים הוכיחו מעל לכל ספק כי באזור זה חיו יהודים, הקימו בתים והתפללו לאלוהיהם.
בשנת 2011, כשלוש שנים לאחר שנבחרתי לעמוד בראש המועצה המקומית אפרת קיימנו פסטיבל קולנוע לנוער, לפסטיבל המושקע הוזמנו תלמידים ותלמידות מכל רחבי הארץ, הם הוזמנו בלי קשר לשיוכם הפוליטי-גיאוגרפי. אלא שקבוצת תלמידות הלומדת בתיכון מרכזי בגבעתיים החליטה להחרים את הפסטיבל בטענה שאפרת ממוקמת על שרידי כפר פלסטיני כבוש.
הסברנו בזמנו לתלמידות כי אפרת לא קמה על שרידי שום כפר פלסטיני, ועוד אמרנו להן כי הפסטיבל הוא א-פוליטי לחלוטין והוא מתרכז ביצירות בני הנוער ולא בפוליטיקה. לצערי הן בחרו להחרים ולא להגיע לפסטיבל, תלמידים אחרים מכל רחבי הארץ בחרו שכן להגיע לאותו פסטיבל.
הסיפור הזה, מלפני כשש שנים, חוזר אלינו היום פעם נוספת. קבוצות של הורים הנתמכת על ידי ארגונים נוספים מבקשים לבטל עתה את החלטת משרד החינוך ולא לשלוח את ילדיהם לטייל בחבל ארץ זה. התנגדות זו איננה ברורה לי, האם ההתנגדות הזו נובעת משנאה למתיישבים? האם ההתנגדות הזו נובעת מפחד של "שטיפת מוח" שיעברו ילדיהם לו יחצו לכמה שעות את הקו הירוק ויבקרו במקומות שבהם דרכו אבותינו?
אם אנסה לפרש נכונה את ההתנגדות הזו, דעתי היא כי אותם הורים אכן חוששים מהחדרת נרטיב "ימני-מתנחלי" לילדיהם, הם מוכנים שהדור הבא לא ילמד על חבל ארץ זה, לא יכיר את האזורים המרשימים והמדהימים בנופיהם וההיסטוריה היהודית הטבועה באזור והעיקר שכף רגלי ילדיהם לא תדרוך באזור זה.
זכותינו לארץ הזו ולחבל הארץ שבו אני גר מוכרים וברורים לי ולחבריי להתיישבות היטב, את ההכרה הזו אני לא מבקש להחדיר לבני הנוער שיגיעו לטייל, הם יכולים לבחור את הדרך הפוליטית והנרטיב שהם מאמינים בו בעצמם. כל דרך פוליטית חוקית שיבחרו היא לגיטימית בעיניי. בביקורם כאן באפרת או בכל מקום אחר ביהודה ושומרון, הם ייחשפו לסכסוך הישראלי פלשתיני, יכירו אותו טוב יותר. ילמדו עליו ויראו אותו במו עיניהם ולא דרך המסך שאותו הם כל כך אוהבים. הם יצעדו בסמוך להתנחלויות או היישובים. הם גם יעברו במחסומים ויחליטו בעצמם אם מדובר במחסום שיש בו צורך או מחסום שגורם עוול לפלשתינים.
עלינו כמחנכים, כהורים, חלה חובה ללמד את הדור הצעיר כי האזור ישנו ואי אפשר להתעלם ממנו, שאי אפשר להקים בשוליו חומה וגדר ולשכוח מקיומו. אנחנו חייבים ללמד אותם שמדינת ישראל כיום לא מתחילה בגדרה ומסתיימת בחדרה.
בואו נשאיר את החומות למטה, בואו נהרוס את הגדרות הפיזיים והנפשיים ביננו, בואו לטייל. בואו לבחור נרטיב, אנחנו לא נחדיר לכם אותו.
הכותב הוא ראש דסק החוץ של מועצת ישע וראש מועצת אפרת
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו