לפני הכל, זכות אבות

עוד יסופר וידובר רבות על חוק ההסדרה. קריאות שמחה בעדו ועתירות לבג"ץ, מנגד, לא מפתיעות איש. החוק הזה יעלה ויעצים את הוויכוח המסרב לגווע זה יובל שנים - מהו מעמדם האמיתי של השטחים אשר נכבשו במלחמת ששת הימים. יש שיאמרו שהחוק זורה מלח על פצעיהם של ערבים אשר ישבו בשטחי יו"ש לפני יותר מ־50 שנה, ויש אשר יאמרו, הנה זכות האבות על חבל הארץ הזה מקבלת חותמת של המדינה היהודית המודרנית.

כך או כך, יש חלק ונחלה לאלה אף לאלה, ובתנאי שתוצאת החלוקה הזאת לא תוליך למלחמה. שהרי הזכות ההיסטורית של העם היהודי אחרי שיבתו אל הארץ מעוגנת בהצהרות ובאמנות רשמיות, והן מבוססות - כן, ממש כך - על ההבטחה של אלוהים לאברהם, ליצחק וליעקב, אבות האומה העברית. המשפט האחרון הזה נשמע לאוזניים "חילוניות" כאילו תלוש מן המציאות. אבל שלא נתבלבל לרגע, האמונות וההצהרות הן של אומות העולם. ואחרי שהאוזניים התרגלו, או תתרגלנה בעתיד, נוסיף ונשאל אם יש טוטאליות בזכות הזאת ואם היא מוכרחה להיות על חשבונם של ערבים, בין שמירדן וממצרים ובין שמכל אומה ערבית אחרת.

הדיון הזה כאילו הוצא מן הנפטלין. לפני כ־50 שנה סייענו לאבות המבוגרים לחפור שוחות מחסה מפני המלחמה הקרבה ובאה. במשרד הפנים הכינו עשרות אלפים של שקיות ניילון לעטיפת ההרוגים הצפויים, חלילה, במלחמה. אווירת המתח והנכאים התגברה ערב המלחמה כאשר ראש הממשלה לוי אשכול "גימגם" בשידור רדיו. ישראל החליטה לפתוח במלחמת מנע, כאשר החרב מונחת על צווארה. מי שאמור להיות מואשם בפתיחת מלחמה הוא מי שמאיים ומניח את החרב, ואז או שאתה מת או שאתה פותח במלחמת מנע.

תוצאותיה של המלחמה ההיא שינו את המזרח התיכון ואף את המאזן בין המעצמות. רעידת אדמה. ואחרי שיצאנו מן המקלטים אשר הופגזו על ידי הסורים כמעט ללא הפסקה, כבר שמענו את קולות המחלוקת.

מחלוקת לגיטימית. כאשר המנון בית"ר, פרי חיבורו של זאב ז'בוטינסקי, מדבר על "שם ירווה לו משפע ואושר/ בן ערב, בן נצרת ובני/ כי דגלי דגל טוהר ויושר/ יטהר שתי גדות ירדני/ שתי גדות לירדן - זו שלנו, זו גם כן" - פירוש הדבר שקיימת הכרה בכך שארץ ישראל לא תהיה "נקייה", חלילה, מבני מיעוטים. אבל שתי גדות לירדן. ומנגד, ראשי תנועת העבודה האמינו בשלמות הארץ, אבל לאט־לאט.

הוויכוח הזה חדר באופן שיטתי אל מרקם החיים של כולנו. הדברים נכתבו בדם. ההיסטוריה של הארץ הזו רוויה בדם וביזע. כל ניסיון להשיב את הגלגל לאחור יביא איתו גם נזק. ומכיוון שכך, יש חובה מוסרית, עליונה במעלה, שלצד כל פעולה של "סיפוח" אדמה מאדמות יו"ש, ועל אותו משקל מאדמות הבדואים בדרום, יש לבדוק היטב־היטב שאין כאן כל גזל. ייטב לכל האנשים שהכל יבוא בדרכי שלום. והקריאה הזו ראויה שתגיע אל מפתן בית המשפט, אשר ידון מחדש אם הרס בתים הוא השלום במיטבו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו