כפי שפעל עד כה במגוון רחב של תחומים וסוגיות, כולל החלטתו להקים חומה בגבול עם מקסיקו, להטיל איסור זמני על כניסתם לארה"ב של מוסלמים משבע מדינות, ולהטיל קנסות על "ערי מקלט" (דוגמת ניו יורק, שיקגו וסן פרנסיסקו), הממשיכות לאפשר את שהייתם של פליטים בלתי חוקיים על אדמתן, כך גם משקפת החלטתו של הנשיא טראמפ למנות את ניל גורסוץ' כיורשו של השופט המנוח אנטוני סקאליה בבית המשפט העליון את נחישותו לממש, ללא דיחוי ובאופן גורף, את הבטחותיו לציבור בוחריו.
בחירתו בשופט השמרני ממדינת קולורדו, בעל הרקע ההשכלתי והמקצועי המרשים, ממחישה אף היא את כוונתו של טראמפ להעלות את ארצו על נתיב אידיאולוגי וחברתי חדש. שכן, אם יאושר מינויו של גורסוץ' בסנאט, יהווה הדבר נדבך מרכזי נוסף בתוך מארג שלם של חוקים, צווים נשיאותיים, החלטות ויוזמות חדשות, העתידים לשנות כליל את אופייה ואורחותיה של האומה האמריקנית וכך להרחיקה שנות אור מעידן ברק אובאמה.
השקפת עולמו של גורסוץ' נגזרת מפרשנות צרה ומצמצמת של החוקה האמריקנית ורחוקה עד מאוד מתפיסת האקטיביזם השיפוטי. לפיכך הוא צפוי לפעול בפסיקותיו להגבלת זכויותיה של הקהילה הלהט"בית, בייחוד בהקשר לנישואים חד־מיניים ולשימור - או אפילו להרחבת – המגבלות הקיימות על הפלות ועל המתות חסד. זאת, בד בבד עם המשך התנגדותו לתוכניות חברתיות, המעוגנות בעקרון ההעדפה המתקנת, ועם תמיכתו המובטחת (בהתאם לפסיקותיו כשופט פדרלי) בכל צעד שיש בו כדי להמשיך לפורר ולשחוק את הרפורמה בביטוח הרפואי מבית היוצר של הממשל הישן.
לאחר כשנה של שוויון כוחות בין נציגי המחנה השמרני למחנה הליברלי בבית המשפט העליון בעקבות פטירתו של סקאליה, עתיד אישור מינויו של גורסוץ' על ידי הסנאט להעניק רוב מחודש לסיעה השמרנית, ומשום כך להיות בעל השלכות ערכיות ונורמטיביות מרחיקות לכת לנוכח נטיותיו של הממשל הנוכחי. על רקע זה אפשר לראות בעימות הצפוי בסוגיה זו על גבעת הקפיטול את מבחנו הרציני הראשון של הנשיא החדש. זאת מכיוון שבידי סיעת הרוב הרפובליקנית, המונה היום 52 סנאטורים, אין עוצמה מספקת כדי להביא לאישורו של המינוי אם תחליט הסיעה הדמוקרטית לאמץ את נשק הפיליבסטר והדחייה האינסופית (שכדי לנטרלו יש צורך בגיבוש "גוש חוסם" של 60 סנאטורים, לפחות).
מה שכבר ברור כעת הוא, שבעימות ההולך ומסתמן על גבעת הקפיטול זכה טראמפ בניצחון מרשים לאחר שמינויו של רקס טילרסון כמזכיר המדינה אושר במליאת הסנאט ברוב של 56 סנאטורים נגד 43 מתנגדים. זאת, לאחר שהסיעה הדמוקרטית החליטה שלא להכשיל מינוי זה באמצעות קיום פיליבסטר. טילרסון הוצנח, אמנם, לממשל מחוץ למערכת הפוליטית, ואף קיים קשרים מסועפים עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, אך גורמים אלה לא מנעו ממנו מלזכות במינוי הנכסף. העובדה שכמנכ"ל תאגיד האנרגיה הענק "אקסון מוביל" צבר ניסיון עשיר בניהול משא ומתן מורכב עם רשויות ועם גורמים מדינתיים רבים, היתה בבחינת שובר השוויון בהצבעה המכרעת במליאת הסנאט.
גם סגנונו הדיפלומטי והמתון של טילרסון, השונה באורח קוטבי מהרטוריקה הישירה, הבוטה והלעומתית של הבית הלבן, העביר לסנאט מסר של פרגמטיות ושל נכונות לנקוט גישה עסקית ועניינית בניהול יחסי החוץ, ותרם בכך לאישור מינויו. ואמנם, על רקע העובדה שהנשיא ה־45 ממשיך להתבטא – גם כלפי מנהיגים של מדינות ידידותיות ושותפות ותיקות דוגמת מקסיקו ואוסטרליה – באופן בלתי דיפלומטי בעליל, מצטייר מזכיר המדינה החדש כגורם המסוגל להקרין מסר של מתינות אל תוך סביבה בינלאומית הרוויה במתח ובאי ודאות, וכך לאזן במידת מה את אופיו של השיח, שמקורו בשדרות פנסילבניה 1600. השאלה הנשאלת היא, האם השפעתו של המזכיר החדש תוגבל למישור הרטורי בלבד, או שמה תחלחל גם למישור עיצוב מדיניות החוץ?
