זה יכול היה להיגמר אחרת

מראות העימותים בעמונה קשים וכואבים, אבל גם מיותרים. אפשר היה לפתור את הבעיה בדרך אחרת, הרבה יותר מוקדם ובהסכמה, באמצעות פתרון שבו היתה מוקמת עמונה כפולה ומכופלת, מוסדרת וחוקית, באתר אחר על גב ההר, לא רחוק מהמיקום הקיים. אפשר היה למנוע את הפינוי והמראות שהתלוו אליו אילו המתיישבים היו פועלים באחריות, ובעיקר - אלמלא פוליטיקאים פופוליסטיים עשו עליהם סיבוב והשלו אותם שאפשר להימנע מביצוע פסיקת בית המשפט העליון. 

אי אפשר להימנע מביצוע פסק הדין, מכיוון שישראל היא מדינת חוק. אם ישראל לא תהיה מדינת חוק, אם היא תיגרר לאנרכיה, היא פשוט לא תהיה. יש המטפטפים את הנרטיב שלפיו אפשר לצפצף על פסיקת בג"ץ, מכיוון שפסיקתו היא פסיקה פוליטית של מיעוט שמאלני ששולט בו, ושבג"ץ הוא אויב ההתיישבות ביו"ש. עובדה - הוא פסק נגד עמונה. הנרטיב הזה מבטא "עובדות אלטרנטיביות", משוללות יסוד. בית המשפט אינו נגד ההתיישבות ביהודה ושומרון ופסיקתו בסוגיית עמונה אינה פוליטית ואינה אקטיביסטית.

אני מתנגד לאקטיביזם השיפוטי, שבא לידי ביטוי בהתערבות מיותרת של בית המשפט העליון בסוגיות מדיניות ופוליטיות, שראוי היה להימנע מהתערבותו בהן. אולם בנושא ההתיישבות ביש"ע בית המשפט העליון מעולם לא נהג באקטיביזם. ההפך הוא הנכון. במשך כמעט 50 שנה מנסים שוב ושוב מתנגדי ההתיישבות לשלול את חוקיותה באמצעות בג"ץ, ולגרום לו להגדירה כבלתי חוקית. כל הניסיונות הללו עלו בתוהו. בית המשפט העליון מעולם לא קיבל עתירה כזאת, מעולם לא קיבל את העמדה הזאת. בית המשפט העליון מעולם לא התערב במדיניות ההתיישבות של ישראל - נושא שהיה ונשאר בסמכותן של ממשלות ישראל. כאשר מאמרי המערכת של "הארץ" תוקפים את בית המשפט העליון ומגדירים אותו כ"משת"פ של הכיבוש" וכ"מכשיר ההתנחלויות" - לשיטתם הם צודקים, לבטח יותר מאלה שטוענים שבית המשפט העליון הוא נגד ההתיישבות. רוצים הוכחה? לא הוכחה אחת בידי, גם לא שתיים. יש 700 אלף הוכחות לטענתי. 700 אלף ישראלים החיים מעבר לקו הירוק - הם ההוכחה הניצחת שבית המשפט העליון מעולם לא פסק שההתיישבות בלתי חוקית. לא בכדי הכללתי במספר זה גם את התושבים היהודים בשכונות הירושלמיות שמעבר לקו הירוק, אף שירושלים היא שטח ריבוני של ישראל, מכיוון שהטוענים נגד חוקיות ההתיישבות טוענים גם נגד חוקיות הסיפוח.

אם כן, במה בית המשפט העליון התערב? בהתיישבות על קרקע פרטית. כלומר, בית המשפט אינו מתערב במדיניות ההתיישבות, כי היא באחריות הממשלה. אולם בית המשפט מגן על הפרט ועל זכויותיו מפני פגיעת הרשות. בית המשפט מגן על הפרט, שנגרם לו עוול בידי הרשות. בדיוק לשם כך הוא קיים. התיישבות על קרקע פרטית של אדם היא בלתי חוקית ומנוגדת לצדק, ובדין - בית המשפט פסק נגדה.

ממשלת ישראל בראשות בגין קיבלה ב־1979 החלטה היסטורית שקבעה את אופי ההתיישבות ביהודה ושומרון: לא תהיה התיישבות על אדמות פרטיות, אלא רק על אדמות מדינה. יש ביהודה ושומרון מיליון דונם אדמות מדינה, ואפשר להקים בהם יישובים רבים ורחבים, בהתאם למדיניות הממשלות. אין כל סיבה וכל הצדקה להתיישב על קרקע פרטית. זאת המדיניות הראויה, לא רק מכיוון שהיא המדיניות החוקית, אלא כי זה הצדק הטבעי. 

אין כל הצדקה להתיישבות על אדמה פרטית, זולת השקפת העולם שעל פיה זכויות האדם אינן חלות על ערבי. ההשקפה הזאת היא בלתי נסבלת במדינה דמוקרטית, ועוד יותר אינה נסבלת במדינה יהודית - ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית אינה יכולה לתת לכך יד.

את הטעות של התיישבות על קרקע פרטית בעמונה אפשר היה לתקן בהסכמה, באופן שייטיב עם המתיישבים, עם רעיון ההתיישבות ועם החברה הישראלית כולה. רק דבר אחד חסר כדי להגיע לכך: אחריות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו