אחד מן הדפוסים המושרשים ביותר במערכת הפוליטית האמריקנית, שבא לכלל ביטוי חוזר ונשנה בעקבות העברת שרביט הנשיאות מאחת משתי המפלגות לידי יריבתה, טמון בשאיפתו של המנצח להעביר "לעם הבוחר" מסר של פיוס ואיחוי הקרעים מייד לאחר ההכרעה. זאת, כמובן, בד בבד עם הניסיון להעלות את האומה האמריקנית על נתיב חדש בהתאם לחזונו ולהשקפת עולמו. מדיניות זו של "רוחב לב בניצחון" הובילה נשיאים רבים, כולל פרנקלין דלנו רוזוולט, ג'ון קנדי וברק אובאמה, לשלב בממשלם, ובתפקידי מפתח בקבינט, אישים הנמנים עם מפלגת האופוזיציה.
הפעם, לעומת זאת, בחר הנשיא דונלד טראמפ לסטות ממסורת זו ולהימנע מזיקה או מקשר כלשהו לעידן הנשיא ה־44, שממנו הוא נחוש להתנתק באופן מיידי ומוחלט. ואכן, השבוע הראשון לכהונתו של הנשיא ה־45 עמד בסימן פעילותו הנמרצת והאינטנסיבית של הבית הלבן, שנועדה לקבוע עובדות יסוד בשטח ולשרטט במהירות את קווי המתאר של הסדר הלאומי והבינלאומי החדש, שהוא נחוש לעצב במגוון רחב של תחומים ונושאים. כך יצא טראמפ למערכה נחרצת שמטרתה, בהתאם להבטחתו לבוחריו, להציג חלופה רדיקלית ל"משטר הישן", ובתוך כך למוטט מן היסוד את מורשתו של קודמו בבית הלבן.
באמצעות צווים נשיאותיים ומהלכי חקיקה מתכוון, אפוא, הנשיא הטרי למחוק כליל את שמונה השנים האחרונות מן הזיכרון הקולקטיבי ולהשקיען בתהומות הנשייה והשכחה. במבט ראשון, אין ספק שתופעה זו של מנהיג פוליטי, הנצמד בדקדקנות וללא תנאי לכל היעדים שחרת על דגלו כמועמד גם לאחר יום ההכרעה בקלפי, והחותר מיומו הראשון במשרד הסגלגל למימושם המהיר והמלא, ראויה להערכה. זאת על רקע האילוצים מבית ומחוץ, שבדרך כלל מכתיבים לדייר החדש בבית הלבן מדיניות סתגלנית ומתפשרת, הרחוקה שנות אור מחזונו המקורי. עם זאת, לפחות על יסוד השבוע הראשון לתפקודו אין להתעלם מן הקשיים והסיכונים המעוגנים באסטרטגיה זו של חתירה לשינוי מקיף, ללא גיבוש של סדרי עדיפויות וקדימויות ומבלי שלחלק מן היוזמות קדמה עבודת מטה מסודרת.
ואכן, בה בשעה שלגבי חלק מהצווים הנשיאותיים שהבית הלבן פירסם (דוגמת האיסור שהטיל בעניין כניסתם לארה"ב של מוסלמים משבע מדינות) תהליך היישום כבר החל (אם כי בהקשר למדיניות ההגירה החדשה מארצות האיסלאם הצמיח המהלך גל של מחאה חיצונית ופנימית והליך ערעור משפטי), שונים הם פני הדברים בזיקה למכלולים אחרים. כך, למשל, עלולה יוזמתו של טראמפ להשית היטל בשיעור של 20 אחוזים על כל מוצר המיובא לארה"ב ממקסיקו כדי לממן את בניית החומה לאורך הגבול, לעלות על שרטון. זאת מאחר שהיא עומדת בסתירה, לכאורה, להסכם הסחר החופשי (נפט"א), שממשל קלינטון אישרר ב־1993. הגם שהנשיא שואף לבטל את ההסכם, מדובר בתהליך ממושך ועמוס מהמורות, העלול גם להצית מלחמת סחר בין ארה"ב לבין שכנתה מדרום.
החלטתו של נשיא מקסיקו, אנריקה פנייה־נייטו, לבטל את פגישתו הקרובה עם הנשיא האמריקני על רקע זה, היא איתות ראשון לכך שהמסלול המוביל למימושם המלא של כל יעדי הליבה בעידן טראמפ עלול להיות מורכב וקשה מן הצפוי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו