מרגע כניסתו לבית הלבן לא חדל דונלד טראמפ מלהפתיע, ואולי אף לאכזב את כל מי שציפה כי הנשיא החדש ימהר להתיישר לפי קווי המתאר של המדיניות האמריקנית המסורתית ויקבל בכניעה את תכתיביה של הפקידות הבכירה במשרדי החוץ וההגנה בוושינגטון.
בסוף השבוע שעבר חתם טראמפ על צו המגביל כניסה לארה"ב של פליטים משבע מדינות עימות ומשבר אשר אינן מתפקדות עוד: סוריה, לוב, עיראק, סומליה, סודאן ותימן, שאליהן צירף טראמפ גם את איראן. ממדינות אלו באו רבים ממבצעי הפיגועים ברחבי אירופה ובטורקיה, ואפילו בארה"ב, בשנים האחרונות.
הצו שעליו חתם טראמפ תואר בידי מבקריו ומתנגדיו כמהלך נגד המוסלמים באשר הם, אבל העובדות הן אחרות. אין הוא מגביל כניסה של מבקרים מבעלות הברית המוסלמיות או הערביות של וושינגטון, דוגמת מצרים או ערב הסעודית ואף טורקיה. מדובר, אפוא, בצעד נקודתי שנועד למנוע כניסה בלתי מבוקרת של מהגרים ממדינות שבהן יש נוכחות מאסיבית, ואף לעיתים שליטה, של ארגוני טרור איסלאמיים רדיקליים שקנו להם, למרבה הצער, השפעה וזכו לתמיכה מקרב חלקים באוכלוסייה המקומית.
גם מנהיגיה של אירופה, הממהרים עתה לבקר את טראמפ, שוקלים צעדים דומים לנוכח הכרח לאזן בין הרצון לסייע למיליונים של פליטים הנמלטים מאזורי קרבות, ושבמקרים רבים גורשו ממקומות מגוריהם בידי שליטיהם או מי מהצדדים הלוחמים, לבין ההכרה בכך שלצד נטל חברתי וכלכלי בלתי אפשרי שמציב גל ההגירה למדינות העולם, גלי הפליטים כוללים לא פעם תומכים או תומכים בפוטנציה של ארגוני הטרור הפועלים במדינות שמהן מגיעים פליטים אלו.
אפשר, כמובן, לחוש אי נוחות לנוכח אמירתו של טראמפ כי יעניק עדיפות למבקשי מקלט נוצרים הבאים ממדינות אלו מכיוון שלדעתו בני המיעוט הנוצרי נרדפים במזרח התיכון או, כדבריו של טראמפ, "הטרוריסטים ערפו ראשים לכולם, אבל עשו זאת יותר לנוצרים". אבל צריך להודות כי בניגוד למחפשי מקלט מוסלמים ממדינות קורסות אלו, העשויים למצוא מחסה ומקלט ברחבי העולם הערבי, שכל כולו מוסלמי, הנוצרים במזרח התיכון הם מיעוט נעלם והולך הנתון אכן בסכנה.
מהלך נוסף שטראמפ בוחן הוא כינון אזורי ביטחון בסוריה, מהלך שאותו היה צריך הנשיא אובאמה לנקוט עם ראשיתו של המשבר במדינה זו לפני שש שנים. עתה מתכוון טראמפ להתוות קווים אדומים לבשאר ולפוטין, תוך כדי שהוא מגביר את המעורבות האמריקנית במשבר הסורי. פעולה שיטתית לשימור קווים אדומים שכאלו עשויה להביא לתוצאות דרמטיות במחיר נמוך. שהרי גם בשאר אל־אסד וגם ולדימיר פוטין חלשים הרבה יותר מכפי שנראה, ולכן הם שימצמצו ראשונים. מהלך שכזה יחזיר לארה"ב את יוקרתה בקרב בעלות בריתה ויאפשר לה לשמש שחקן פעיל בזירה הסורית, ובעיקר להיות שותפה, לצד פוטין, לפתרון שיענה גם על האינטרסים שלה ושל בעלות בריתה, ולא רק של רוסיה ושל איראן.
צעד נוסף ששוקל טראמפ הוא קיצוץ בתרומות שמעניקה ארה"ב לארגונים של האו"ם הפועלים בניגוד גמור למדיניות האמריקנית. בזירה הפלשתינית יש שפע של ארגונים כאלו, שפעולתם הביאה לעיכוב במציאת פתרון לסכסוך. דוגמה לכך היא סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים של האו"ם (אונר"א), שתכלית קיומה היא לדאוג למנגנון מנופח של פקידים ונושאי משרות, ולצד זאת לשמר את בעיית הפליטים תחת ניסיון לפתור אותה.
מדובר בצעדים ראשונים המלמדים על כוונה שלא להיגרר אחרי האירועים, אלא לנסות להכתיב סדר יום עולמי ואזורי חדש העולה בקנה אחד עם תפיסותיו של הנשיא הנבחר. דבר זה עומד בניגוד להערכות שנשמעו כי טראמפ יפגין פסיביות וימקד עצמו רק בבעיותיה של ארה"ב מבית. נהפוך הוא, בצעדיו של טראמפ יש כדי ללמד על רצון בשינוי דיסקט ובהתנתקות מהקיפאון שאחז במדיניות האמריקנית בשורה של סוגיות מפתח בעשור האחרון, וגם זאת לטובה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו