נאום ההשבעה המרשים והבלתי שגרתי של דונלד טראמפ ביום שישי האחרון, שהתמקד בענייני הפנים האמריקניים ובשחר החדש שעומד להפציע בשמי ארה"ב, לא התכוון לזרוק אור על המטרות של הנשיא בנושאים בינלאומיים - להוציא את נחישותו להילחם בטרור האיסלאמי הקיצוני (הגדרה שהנשיא היוצא, ברק אובאמה, סירב להשתמש בה) ואת כוונתו לשמר את הבריתות הקיימות, הכרזה שבוודאי התקבלה בחדווה במטה נאט"ו ובבירות שונות בעולם המערבי. המזרח התיכון וישראל לא הוזכרו בנאום, ואם בכל זאת היתה נימה יהודית ציונית אקטואלית באירוע, הרי היתה זאת ברכתו של הרב הייר, ראש מכון ויזנטל, בפסוק "אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני".
ואולם, אף שבנאום לא היו רמזים לגבי הנושא הפלשתיני, בעיית איראן, סוגיית הגרעין ועוד, סוגיות אלה כן הופיעו בשימוע של המועמדים לקבינט של טראמפ בפני ועדת הסנאט. ברם, גם בדבריהם קשה היה למצוא אינדיקציה ברורה למה תהיה כוונת הממשל בנושאים אלה. כך, היו הבדלים בדברי המשיבים באשר לנוסחה המועדפת לפתרון הסכסוך הישראלי־פלשתיני, וחלקם הצביעו יותר על המשכיות בקו המסורתי של וושינגטון, כולל "פתרון שתי המדינות", מאשר על תפנית.
גם העברת השגרירות האמריקנית לירושלים לא זכתה להתבטאות אחידה. יהיה זה, אפוא, הנשיא טראמפ עצמו, כנראה רק אחרי פגישתו הקרובה עם ראש הממשלה נתניהו, שיגולל את תוכניותיו בהקשרים אלה, ורק אז תישמע קריאת כיוון יותר ברורה. עד אז יש להקפיד על דממת אלחוט מצידנו ולא להעמיד את הממשל החדש בפני הפתעות ומעשים נחפזים, שעלולים לחייבו לתגובות בלתי רצויות מבחינתנו.
שאלות אף יותר נוקבות מתעוררות בעקבות העדויות השונות, ולעיתים הסותרות, בפני הסנאט בעניין איראן והסכם הגרעין. במערכת הבחירות הודיע המועמד טראמפ ש"יקרע לגזרים" את ההסכם, ודברים דומים נשמעו גם מפי כמה מדובריו; ואילו עכשיו רקס טילרסון, מזכיר המדינה המיועד, הגם שאף הוא כמו מזכיר ההגנה מאטיס רואה באיראן אויבת של ארה"ב, מעדיף את הגברת הפיקוח על ההסכם על פני ביטולו. הדוברים הנ"ל, אגב, לא התייחסו לסתירה לכאורה כיצד ליישב את כוונת הנשיא לנרמול ושיפור יחסי ארה"ב־רוסיה עם העובדה שרוסיה היא בעלת בריתה של איראן בסוריה וגם בתחומים נוספים.
• • •
במערכות הביטחוניות והמדיניות הישראליות יש תמימות דעים כמעט מלאה לגבי הצדדים הבסיסיים השליליים של ההסכם שנחתם עם טהרן, הגם שהיו, ויש גם היום, הבדלים בנוגע לחשיבות לוחות הזמנים של ההסכם, ליכולת האכיפה, לאלטרנטיבות האפשריות וכדומה. יש מי שסבורים שקיום ההסכם, חרף פגמיו, עדיף מביטולו (אם זה בכלל אפשרי), אך בתנאי שיטילו עליו חישוקים והגבלות נוספים. גם עניין זה יעמוד, כמובן, במרכז הפגישה הקרובה בין הנשיא הנכנס לבין ראש הממשלה, שצוטט כמי שיש לו "רעיונות כיצד לבטל את ההסכם" - אמירה שצריך לפרשה כנראה לא לפי הקנקן, כלומר המסגרת הפורמלית של ההסכם, אלא למה שיש בו; לא רק מבחינת האמצעים לחסימת המאמצים האיראניים להגיע לנשק גרעיני, אופן התגובה המתואמת על הפרות איראניות וכדומה, אלא גם מבחינת הנושאים שהוזנחו בהסכם והמהווים היום אולי איום חמור ומיידי יותר מנושא הגרעין. מדובר בתוכנית האיראנית לייצור טילים בליסטיים, הפעילות הטרוריסטית והחתירה ההגמונית שמתבטאת, בין היתר, בחדירה השיעית בגיבוי טהרן לאזורים נרחבים במזרח התיכון ובאפשרות שחיזבאללה ינסה להתמקם סמוך לרמת הגולן ובכך תיפתח חזית נוספת בפני ישראל.
אלה רק חלק מהנושאים שיאתגרו את ממשל טראמפ בתחום הבינלאומי, וגם הטיפול בהם יקבע את הגשמת סיסמתו "להשיב לאמריקה את גדולתה" - ושצורת טיפולו ותוצאותיו יאתגרו גם אותנו.
